Haphephobia (Harry Styles AU)

eighteen

הרעם החזק בבית השקט גרם לי להקדיר את פניי שוב. "את בסדר?" הארי שאל, סוף סוף מסיים את העבודה שלו ומתיישב על הספה לידי כדי לצפות ברובוטריקים. "עייפה," עניתי בכנות.

"ממה אתה מפחד?" שאלתי אותו בשקט, משחקת עם האצבעות שלי כדי להסיח את עצמי מלהביט בו. הוא הניח את הטלפון שלו על השולחן מולנו לפני שהסתובב להביט בי, מניח את רגליו על ברכיי. "מכמה דברים, למען האמת."

לבסוף הבטתי בו אבל הוא החזיר את מבטו לטלוויזיה.

"רעמים זה אחד," הוא מלמל. "למה רעמים?"

הוא רק משך בכתפיו. "בטח בגלל שאני שונא רעשים חזקים. כשהייתי קטן יותר הייתי בוכה בגללם."

"הו, גידלת ביצים," התקרבתי, מכה את הכתף שלו מעט. הוא צחקק, מגלגל את עיניו. "אני גם מפחד מנחשים. שונא את הדברים האלה," הוא רעד. חייכתי מהמחשבה שהוא התחרפן כשהוא ראה נחש. "ואני חושב שזה הכל," הוא מלמל. "אתה לא מפחד משום דבר אחר?"

הוא משך בכתפיו. "זה הכל. מה לגבייך?" הוא שאל. "אמרתי לך פעם-"

"זה לא יכול להיות הדבר היחיד שאת מפחדת ממנו," הוא צחקק. "ליצנים וחרקים."

"למה אנשים מפחדים מליצנים? אני לא מבין."

לעגתי. "תדבר איתי כשיהיה ליצן רוצח בחדר שלך על המיטה שלך, מחזיק מסור."

"ובכן אחד, אני מחביא אקדח במגירה ושתיים, אני יודע צעדים של נינג'ה. אל תמעיטי בי, ריילי."

"מה אם זה רוח של ליצן?"

"אז המסור יעבור בי, דא," הוא נחר, צוחק. "לא מצחיק," גנחתי, דוחפת את הרגליים שלו. "בסדר, אז איך הליצן יהרוג אותי?" הוא שאל, אוחז בידי ומושך אותי בחזרה בזמן שניסיתי ללכת. אני לא יכולה שלא לצחוק. "ובכן אם הוא רוח של ליצן שיכולה לגעת בדברים, זה יהרוג אותך."

"את אדם חשוך," הוא מלמל, נשען לכיווני. "כך אמרו לי," התנשמתי.

אלוהים אדירים, הוא נראה כאילו הוא מתכוון לנשק אותי.

רגע, למה שהוא ינשק אותי? לעזאזל? תרגעי, ריילי!

"מה עוד הליצן יכול לעשות?" הוא שאל כשעיניו פגשו את שלי.

בלעתי את הגוש בגרוני, מצמצת מספר פעמים. הוא קרוב מידי. הלב שלי פעם במהירות. "בסטיבן קינג, הוא טייל במערכת הביוב שלו," זזתי אחורה. העיניים של הארי עברו לשפתיי ובחזרה לעיניי לפני שהוא הניד בראשו באיטיות, זז אחורה ונשען על הכרית. "לא מפחיד."

"אני הולכת להכין סנדוויץ'," מלמלתי, קמתי במהירות ומיהרתי אל המטבח. שניות לאחר מכן, שמעתי אותו עוקב אחריי. "אמרתי משהו לא בסדר?" הוא שאל. הנדתי בראשי בזמן שנכנסתי אל המטבח. "לא."

"אז למה את מתנהגת-"

"שום דבר, רק חשבתי- לא משנה!" גנחתי. הוא נשך את השפה התחתונה שלו, הגבות שלו מכווצות. "אני לא מבין אותך," הוא לפתע אמר. "יופי, אתה לא אמור להבין," לעגתי, עוברת אותו ולוקחת את הלחם. הוא הניח את ידיו על המותניים שלי, מה שגרם לי להסתובב ולהביט בו. נשכתי את הלחיים הפנימיות שלי והתרחקתי ממנו. הוא לקח את הלחם מידיי, מחזיק אותו למעלה גבוה.

"תספרי לי מה קרה."

"באמת הארי?!" הנחתי את ידי על החזה שלו, קופצת בשביל להוריד את היד שלו כדי שאוכל לקחת את הלחם. "הארי תפסיק!"

"אני לא יודע על מה את מדברת."

"אני רצינית," נהמתי, מתחילה להתעצבן. "וגם אני. זה לא טוב להשאיר דברים בבטן את יודעת," הוא חייך. דחפתי אותו מעט. "לא רציתי סנדוויץ מזדיין בכל מקרה," נזפתי, הולכת ממנו. "אני רוצה לנשק אותך," הוא אמר ברכות. קפאתי, היד שלי על הדלת.

אני יכולה לברוח, או שאני יכולה להישאר ולשמוע אותו.

"אני רציתי, אבל לא ידעתי איך תגיבי, ויכלו לפטר אותי אם אנשק," הוא אמר. "את פוחדת שאפגע בך והאמת היא שאני אף פעם לא אפגע." הסתובבתי, מביטה בו. "על זה חשבת, נכון ריילי?"

"אני אשקר אם אגיד שלא," לחשתי, ידיי על החזה שלי. הוא התקרב אליי והגב שלי היכה את הדלת. הגובה שלי לא עוזר לי כרגע. זרמי חשמל עברו בי כשהוא הזיז חלק מהשיער שהפריע לעיניי.

"תגידי לי שזה בסדר שאני רוצה לנשק אותך," הוא אמר בקול חלקלק, המצח שלו נגד שלי. כפות ידיי הזיעו ונלחצתי, עוצמת את עיניי.

"בבקשה אל," לחשתי. "זה לא בסדר הארי."

לא זה בסדר, רק תנשק אותי כבר!

האגרופים שלו התהדקו ופקחתי את עיניי כדי לראות אותו עוזב, משאיר רק את עקבות הריח שלו סביבי. הלכתי אחריו, בידיעה שלא הייתי צריכה. "הארי-"

"אני חייבת לצאת אז, שמרי על עצמך," הוא מלמל. "הבחורים שלי בחוץ אז אני לא חושב שמשהו יקרה."

מבלי לחשוב, משכתי אותו אליי ושפתיי פגשו את שלו.

עכשיו, אני לא מתכוונת להישמע קלישאתית אבל הרגשתי זיקוקים מזויינים, וניצוצות, ופצצות, והתפרצויות, ובזוקה שעוברת בראשי, בבטני, בלבי, בכל כולי. אם רק אד שירן יכל להתנגן באותו רגע, לעזאזל.

החום של השפתיים שלו שלח צמרמורת במורד עמוד השדרה שלי ועטפתי את זרועותיי סביבו, תשוקה הציתה אותי. וסוף סוף, זרועותיו נעטפו סביב מותניי, מושכים אותי קרוב יותר אליו מאי פעם.

באיטיות, התרחקתי, מניחה את ידי על הלחי שלו בזמן שהוא נשק את שפתיי נשיקה חטופה פעם אחת, ואז פעם שנייה, ואז פעם שלישית.

הנשימה שלי הייתה בלתי יציבה וכל גופי התרוצץ עם שמחה. "אמ, אני חייב ללכת," הוא מלמל, אוחז במעיל שלו ובמפתחות לפני שעזב מיד. עמדתי שם, הפה שלי פעור.

הוא ברצינות עזב אותי.

זה לא בסדר.