Haphephobia (Harry Styles AU)

twenty nine

הרגליים שלי החלו לכאוב כשהגעתי למקום שומם. התעלמתי מהדמעות בעיניים שלי והתמוטטתי, מחבקת את עצמי בחוזקה. בדידות זה כל מה שרציתי כרגע. הרמתי את מבטי, בוהה בשמים הריקים. הגב שלי נשען נגד עץ ועצמתי את עיניי, לוקחת נשימה עמוקה.

תנשמי ריילי!

בכי של תסכול נפלט משפתיי והקול של הארי מילא את מחשבותיי. זה  היה היום שהוא עצר את דרו. החזה שלו התהדק סביב גבי בזמן שישבתי בין רגליו וקולו עזר לי לנשום. ללא רצון, ייבבתי, קוברת את ראשי בתוך זרועותיי בזמן שאני מייבבת.

\

קפצתי מהמיטה, העיניים שלי נחות על הארי לפני שאני בכלל מספיקה לשאול את עצמי איך הגעתי לכאן.

הבעת פניו הייתה נוקשת. הלסת שלו התהדקה והעיניים שלו רוכזו עליי.

"איך אתה-"

"נרדמת על עץ באמצע שום מקום, ריילי," הוא התחיל. "אני-"

"ובפעם הבאה שאת בורחת, אני מציעה לך להשאיר את הטלפון שלך מאחור כדי שלא אוכל למצוא את העקבות שלך," הוא המשיך ביובש. השפלתי את מבטי לרגליי. היה שקט אבל המתח היה כבד. הוא כעס ואני פחדתי. "ואם כן תרצי לברוח פעם הבאה, את תצטרכי לסטות מהנתיב שלך. לרוץ ישר לעולם לא יעזור לך," הוא רטן. לפתע, הוא הרים אותי. "הארי-"

"תסתמי," הוא מלמל. "לכי, תברחי עכשיו. לא רצית להישאר כאן מלכתחילה בכל מקרה,"  הוא דחף אותי לכיוון הדלת. "מה את- הארי תפסיק אתה מכאיב לי!" התכווצתי, מושכת את הזרוע שלי ממנו. הוא קפא. "ל-לא ניסיתי. לעזאזל, אל תבכי," הוא התקרב אליי אבל צעדתי אחורה, מתרחקת ממנו. משכתי באפי, דמעות חדשות מופיעות בעיניי. "אני מצטער, ריילי,"  הוא אמר ברכות. הנדתי בראשי. "אני רק רוצה לישון," לחשתי, עוברת אותו. הוא עקב אחריי לחדר. "ריילי, אנחנו יכולים לדבר?"

החלקתי לתוך המיטה, עוצמת את עיניי אבל לא יכולה להירדם. הוא נאנח. הרגשתי את המיטה זזה ואז זרועותיו נעטפו סביבי לפני שמשך אותי אליו. התכווצתי בחוזקה, חוסר נוחות מילא אותי. מיד, הוא שיחרר את זרועותיו,  נותן לי מרחק ממנו.

אני אוהבת אותו אבל אני פשוט לא יכולה עכשיו.

לא עבר הרבה זמן לפני ששנינו קפצנו במיטה. הקולות של הנפיצות ממורד המדרגות הזעיק את שנינו. מי שזה לא יהיה רצה שאנחנו נדע שהוא כאן. קפצתי כשרעש של ירייה עבר באוויר. השפתיים של הארי התהדקו בקו ישר בזמן שהוא נעמד, מחטט במגירות ומוציא את האקדח שלו. "האר-"

"תתחבאי," הוא מלמל, מצמיד את אצבעותיו לאוזנייה שלו. "הקומה נקייה?" הוא שאל. "לעזאזל!" עם זה, הוא עזב את החדר, בשקט אבל במהירות. קמתי מהמיטה, רצה לכיוון החלון. המון מכוניות הקיפו את הכניסה של הבית ולקחתי צעד אחורה שראיתי אותו.