Haphephobia (Harry Styles AU)

thirteen

קפצתי למיטה ברגע שחזרנו לדירה של הארי. הוא הלך מסביב, עובד על תיקים חדשים.

התיישבתי, צפיתי בו עושה את זה. גבותיו היו מעוכות והוא לעס את המסטיק שלו כמו פרה.

"אני יכול להרגיש אותך בוהה," הוא שר בשקט. "כן?"

הוא הביט בי, מחייך לפני שמחזיר את מבטו לעבודה שלו.

"כשראית אותי במועדון בפעם הראשונה, מה חשבת?"

הוא סגר את התיקייה שלו והתקדם אל המיטה, מתיישב על הקצה בזמן שהתיישבתי, נשענת על קרש הגב.

"כשראיתי אותך, התחרפנתי לגמרי. הדוד שלך גרם לנו להאמין שאת נעדרת אז המטרה הראשונה שלי הייתה לקרוא לגיבוי שלי. אבל זה כשהבחנתי בחתך המדמם על הכתף שלך," הוא קימט את מצחו. "ראיתי את הברמן מוזג לך משהו למשקה אז הוצאתי לו את התג שלי והוא התרחק. הייתי צריך לעצור אותו אבל לא יכולתי לעשות את זה מולך."

העיניים שלי פגשו את שלו ושפתיו נפערו לפני שהוא פיהק.

"בכל מקרה, את התעלפת ולקחתי אותך לבית שלי, רק בשביל שתגלגלי אותי מהמיטה. עקבתי אחרייך מאז."

"קריפי."

הוא גלגל את עיניו ונשכבתי. הוא התיישב ישר, מושך את השמיכה לצווארי. "ברגע שסמכת עליי מספיק כדי לספר לי מה קרה, ריילי, לא יכולתי להאמין לזה. לא מגיע לך את כל החרא הזה."

דמעות הגיעו לעיניי והוא חייך, מתכונן לעזוב. הכל בי רצה שהוא ישאר לצידי וימשיך את הסיפור שלו. אני אשמח לשמוע את זה שוב ושוב.

הוא עצר, הסתובב ונשאר במשקוף.

"ריילי?"

הבטתי בו ומצמצתי כדי להעלים את הדמעות.

"זה בסדר לבכות לפעמים. את לא חלשה."

חייכתי, כמה דמעות משתחררות מעיניי לפני שמלמלתי לו תודה. הוא רק הרים את אגודליו לפני שעזב את החדר, מכבה את האור.

משכתי באפי, מנגבת את הדמעות לפני שעוצמת את עיניי.

\

"ריילי! קומי!"

קפצתי מהמיטה, עיניי פוגשות את של הארי.

זה היה שלוש לפנות בוקר והידיים שלו היו עטופות סביבי באופן מגונן.

"מ-מה קרה?" גמגמתי, דוחפת את עצמי ממנו. "אני לא יודע..." הוא מלמל. "התעוררתי בגלל שבכית וצעקת לעזרה. זה היה סיוט?"

"אני חושבת." לחשתי. אני לא יודעת? הוא משך את השמיכות לצד ונכנס למיטה לידי. "תסמכי עליי, ריילי," הוא לחש. התנשפות עזבה את שפתיי כשהוא קירב אותי אליו. הנחתי את ידי על החזה שלו ודפיקות הלב שלי האטו.

היד שלו מצאה את שלי והוא ערבב את אצבעותינו. הנשימה שלו נתקעה וכך גם שלי. לא העזתי להביט בו אבל יכולתי להרגיש אותו בוהה בי.