Haphephobia (Harry Styles AU)

forty six

החזקתי את השוקו החם בידיי ובהיתי בשטיח שמתחת לרגליי. ״תרצה עוד?״

נעצתי מבט במייק.

״לא תודה,״ הארי אמר בשקט.

״אתה אמור להיות מת,״ נזפתי. מייק קפא. הוא הניח קערת מרשמלו על השולחן ובאותו הזמן, טרקתי את הספל הקטן על השולחן. ״אני רוצה תשובות!״

״אני יודע שאת רוצה!״ מייק לפתע צעק. ״אני יודע שאת רוצה,״ הוא חזר על עצמו בשקט.

הארי שפשף את גבי ברכות.

״זייפתי את המוות שלי ובאתי לכאן,״ הוא אמר בשקט, מתיישב מולי.

״למה?״ צייצתי. ״ריילי,״ הוא נאנח, מעביר יד בשיערו. ״זה היה קשה לכול-״

״אתה מתכוון שזה היה קשה בשבילך. אתה נטשת את אמא ואותי כדי רצית להתחיל כאן מחדש.״

״התכוונתי לחזור!״

״שקר!״

פעם נוספת, השקט נפל בנינו. מצאתי את עצמי אוחזת את היד של הארי. ״באמת התכוונתי... אבל אז גיליתי על אמא שלך-״

״היא לא אמא שלי ואתה לא אבא שלי,״ קמתי, מתעלמת מהדמעות. ״אמא הזניחה אותי וחשבתי שאתה מת. אתה חולה.״

״ריילי-״

״לא,״ הנדתי בראשי. ״כשתחשוב על תירוץ יותר טוב, תבוא לחפש אותי. תשכח מזה, פשוט תעזוב אותי בשקט.״

הארי קם, נעמד מאחורי. עזבתי את הדירה והלכתי במהירות לפני שהתחלתי לרוץ לכיוון הרכב. הארי לקח את הזמן שלו. הוא הביט באבא שלי והם החליפו ביניהם מילים. הארי נראה עצבני. הוא הצביע עליי ולאחר מכן, פתח את הדלת.

״מה הוא אמר?״ שאלתי כששנינו ישבנו.

״ריילי, הוא רוצה לחדש את הקשר.״

״לא,״ הנדתי בראשי. ״אני לא מתכוונת לעשות-״

״היי, היי! תרגעי,״ הוא צחקק, מצמיד נשיקה לכתף שלי. שילבתי את ידיי על החזה שלי. ״פשוט תסע. אני רוצה להתכרבל,״ מלמלתי.

״אני הכפית הקטנה!״ שנינו לפתע צעקנו. ״אמרתי את זה קודם!״ צחקתי. הוא שרבב את שפתיו. ״ברצינות, את ברת מזל שהבטן שלך כואבת.״

״או שמה, סטיילס? תרביץ לי עם כרית?״

״בדיוק. אבל את יודעת למה שמתי לב?״

״מה?״

הוא חייך.

״הראש שלך לא פצוע. כל עוד אני מכה בך עם הכרית בראש, את תהיי בסדר!״

נשפתי בכבדות, מתקרבת כדי לתת לו אגרוף.

״אתה רשע.״

״רשע כמו... מיבל.״

״מי זה מיבל?״

הוא עצר.

״לא ראיתי את זה מגיע.״