Haphephobia (Harry Styles AU)

three

התיישבתי על הספסל מול תחנת האוטובוס וחיכיתי. לא לאוטובוס, אבל למלאך שיבוא להציל אותי. אני מתכוונת, זה שווה לנסות.

עצמתי את עיניי ונאנחתי. גשם התחיל לרדת וגרם לי להרגיש קר יותר. הדבר היחיד שעצר אותי מלהתרטב היה הזכוכית מסביבי. משכתי באפי, מחבקת את ברכיי.

"בייבי, את מרגישה כל כך טוב! תפקחי את עינייך ריילי!" הוא צחק, דוחף את מותני כדי שיפגשו בשלי. "לא! תפסיק!"

עיניי נפקחו והתנשפתי, הלב שלי דפק במהירות. אוטובוס עצר והבחור הסתכל עליי. "עולה או..." הוא דעך את המשפט שלו. הוצאתי את הכרטיס ועליתי לאוטובוס. כשסרקתי את הכרטיס, זה הראה שאין בו כסף. הרמתי את מבטי אליו, העיניים שלי מתחננות שיתן לי להישאר.

"זה בסדר," הוא סימן למושבים האחורים והודיתי לו, הקול שלי לא עולה על לחישה והלכתי אל המושב בסוף האוטובוס.

בדרך שלי לסוף, שמעתי קול.

"ריילי?"

העיניים שלי פגשו את הירוקות והמוכרות. והנשימה שלי נקטעה.

את לא מחכה למלאך שלך, ריילי?

הוא הביט במושב הריק שלידו ואז אליי. במהירות התיישבתי לידו, משאירה את המרחק שלי בזמן שהוא שמר את שלו.

דמעות דקרו את עיניי ומצמצתי כדי להעלים אותן.

שמרת את הדמעות האלה במשך שנים, ריילי.

עצמתי את עיניי ונשענתי אחורה, עוברות בי צמרמורות.

הארי דחף אותי קלות. פקחתי את עיניי והוא כבר עטף את הג'קט שלו סביבי. "אני קונה לך ג'קט חדש מחר." הוא לחש. העיניים שלי פגשו את שלו ורק משכתי בכתפיי. "אין לך מכונית?" שאלתי בשקט. "היא נהרסה."

"הו."

הוא נשען בחזרה, בוהה דרך החלון. לאחר זמן מסוים, הוא הוציא את הטלפון שלו ולא יכולתי שלא להביט במסך. הוא היה סדוק באמצע והייתי מופתעת שזה עדיין עובד.

הארי שיחק במשחק כלשהו של דובוני גומי שכלואים בקרח.

הבטתי בו ואז ברגליי. הסניקרס הבלויות לא עשו דבר בשביל להגן על רגליי.

האוטובוס עצר עם צוויחה שקטה. הארי נעמד ועקבתי אחריו. הוא רק חייך כשעשיתי זאת.

זה היה הליכה קצרה לבית שלו. אף אחד מאיתנו לא דיבר אבל אני רציתי. אני רק פחדתי שהוא לא יקשיב לי.