Haphephobia (Harry Styles AU)

thirty five

להתעורר במיטה של הארי לבד לא היה איך שתכננתי את הבוקר שלי. כל חלק בי רצה להתכרבל עם הארי כשהזרוע שלו עוטפת את המותן שלי.

שפשפתי את עיניי, פיהקתי. העיניים שלי היו נפוחות וכאבו רק בגלל שבכיתי לילה שעבר.

הארי יצא אחרי שרב עם אמא שלו שלאחר מכן בזבזה שעות כדי לנחם אותי. הארי חזר רק בסביבות שתיים בבוקר. העמדתי פנים שאני ישנה כדי להתחמק מהשיחה. פרקי אצבעותיו עברו נגד הלחי שלי והוא הצמיד נשיקה למצחי. אני חושבת שהוא ידע שאני ערה מכיוון שהנשימה שלי התהדקה והוא לחש אני אוהב אותך לפני שעזב אותי פעם נוספת.

"את חושבת שתוכלי להתארגן בעשר דקות?" הארי שאל בזמן שנכנס אל החדר וסידר את השרוולים שלו. הוא לא הביט בי. "כן," צייצתי. ניקיתי את גרוני מיד, משתעלת כדי לכסות על זה.

אל תשמעי חלשה, ריילס.

הארי נאנח בכניעה אבל לא אמר מילה. במקום, הוא התקדם לכיווני והתיישב על המיטה מולי.

"זה רק לקצת," הוא לחש, השפתיים שלו הוצמדו אל מאחורי האוזן שלי. לא לקח הרבה זמן לפני שמשכתי אותו לחיבוק, הגוף שלנו הוצמד חזק נגד השני. הוא צחקק, מעביר את היד שלו בשיערי.

"קדימה, אנחנו צריכים לפגוש את אמא שלך," הוא הרים אותי ורעדתי מהקור שהיכה בי. "נתכרבל אחרי זה."

"מבטיח?"

"יש לך את המילה שלי," הוא חייך.

\

הרמתי את הטלפון, מביטה באמא שלי. הזכוכית הפרידה ביני לבינה ובהיתי בה בזמן שהיא הרימה את הטלפון.

היא נראתה בריאה יותר מהפעם האחרונה שראיתי אותה. לפני שמונה שנים, אני מניחה. או יותר.

הארי אחז בידי, מוחץ אותה.

"ריילי?"

הקול שלה היה רך, לא כמו מקודם. הסיגריות גרמו לקול שלה להיות נוקשה ועמוק מהפעם האחרונה שדיברתי איתה.

"היי."

נהמתי לא בצורך מהמביכות שלי. האגודל של הארי עבר בפרק אצבעותיי והבנתי שאני כאן בשביל דבר אחד.

האמת.

"אני רוצה... אני רוצה שתספרי לי כל מה שאת יודעת לגבי אבא."

היא הזיזה אחורה את שיערה שהתחיל להיות אפור בשורש. "אני לא יודעת איפה להתחיל, בכנות."

"למה הוא משאיר לי פתקים?"

"בגלל שאת האדם היחיד שהוא סמך עליו," היא ענתה כמובן מאליו. "מה לגבי," הסתכלתי מסביב. "היהלומים?" לחשתי. השפתיים שלה נפערו. "יהלומים? אני לא יודעת שום דבר על יהלומים," היא אמרה, השפתיים שלה מתיישרות לקו ישר. היא משקרת.