"אז מי זה היה?"
"מי היה מי?"
"הבחור שדיברת איתו לילה שעבר!" זואי גלגלה את עינייה, עוברת דרך מתלה השמלות שלה. "הארי? הוא רק... חבר ישן." עצמתי את עיניי, הזכרונות מכים בי כמו לבנים.
המגע שלו עדיין שוהה עליי.
היום שבו הוא לחץ את החזה שלו לגבי ועזר לי לנשום נחרט במוחי. צמרמורת עברה במורד עמוד השדרה שלי והתנשפתי, מחזיקה בחוזקה בסורג הברזל שעליו תלויות השמלות.
תנשמי ריילי, תנשמי.
בכל פעם שהיה לי התקף חרדה, הקול שלו הרגיע אותי. אני אשקר אם אגיד שלא הרגשתי בטוחה כשהקול שלו היה בראשי.
"מצאתי אחת! זה מושלם בשבילך!"
\
טקס סיום הלימודים.
זה מחר. השמלה שזואי ואני בחרנו תלויות בארון שלנו והכל אצלנו מוכן.
עצמתי את עיניי ונשכבתי על המיטה, בוהה בתקרה.
דפיקה על הדלת הפסיקה אותי. התיישבתי ושפשפתי את עיניי לפני שהלכתי אל הדלת שמכוסת בפוסטרים.
פתחתי את הדלת ועיניי נפערו. מה לעזאזל הוא עושה כאן?
"הארי, אני-"
"שמעתי שאת מסיימת ללמוד. ברכותיי." הוא לחש.
"תודה. אתה רוצה להיכנס?" שאלתי במבוכה, פתחתי את הדלת יותר. "לא, רק עצרתי כדי לתת לך את זה," הוא הוציא ורד ממאחורי גבו. "אני-"
"אלא אם כן את מעדיפה את זה," הוא אז הוציא זר שלם של וורדים. העיניים שלי נפערו וצחקתי. "הארי, תודה על זה!"
"זה שום דבר." הוא הניף בידו. "אני רוצה לקחת אותך לארוחה הערב."
"מה?"
"ארוחת ערב," הוא חזר על עצמו, לאט יותר ממקודם.
"הו, הבטחתי לזואי-"
"אתה יכול לקחת אותה, בבקשה!" זואי צחקה, באה מאחורי. "היי, אני זואי רדקליף ג'יימס. נשואה גם לדניאל רדקליף ולתאו ג'יימס במשך כמה שנים!"
"זואי," נהמתי. "היא זואי ווינקהולף." חייכתי בזמן שהארי צחק, מיד מפסיק ומתנצל בפניה.
"תסתמי את הפה!" היא נהמה. צחקתי, מנידה בראשי לפני שדחפתי אותה אחורה. היא כמובן התנגדה וסטרה ליד שלי, שומעת אאו שקט ממני.
"אני הארי," הוא חייך. "בן כמה אתה? אף פעם לא ראיתי אותך בקמפוס." זואי שאלה, מרימה גבה.
"אמ, 29."
זואי משכה אותי והתנצלה לפני שסגרה את הדלת. "כן, אני בסדר כאן לבד!" הארי צעק. לגלגתי. "את רצינית?!" נזפתי.
"הוא לוהט וגדול יותר."
"זה רק הבדל של חמש שנים. הוא לא כזה גדול." מלמלתי, משלבת את ידיי על החזה שלי.
"ריילי-"
"אני לא הולכת."
"ריי-"
"לא!"
"בשבילי? ריילי, אני אוהבת אותך אבל בבקשה תכייפי. זאת הפעם האחרונה שלך כאן!"
לאחר קרב מבטים בנינו, גלגלתי את עיניי ונאנחתי ברוגז. היא צודקת. היא פתחה את הדלת והוא חייך.
"אני אלך. אבל אל תעשה מזה ביג דיל." מלמלתי, דוחפת קלות את זואי.
הארי חייך. "מעולה, אני אאסוף אותך בשש מחר."
"בסדר..." אמרתי, מאלצת חיוך.
"נראה אתכן בקרוב," הוא נופף. חייכתי במבוכה לפני שסגרתי את הדלת. זואי קרצה לי, "רארי."
"מה?"
"השם של השיפ שלכם, דא!"
"הו, תסתמי."
"אלא אם כן את רוצה היילי. לא, היילי נשמע מוזר. רארי. רארי זה טוב." היא צחקקה.
"זה נשמע כמו מחלה נדירה. רארי." צבטתי את אפי, נועלת את הדלת. "זה כמו, 'הו לבן שלך יש רארי. הוא בטח לא ישרוד את זה.' איו."
"מה השם משפחה שלו?" היא גלגלה את עינייה וקפצה על המיטה שלה.
"אני לא יודעת." משכתי בכתפיי, מכבה את האור.
"ובכן את צריכה, זה הולך להיות השם משפחה שלך בקרוב."
נהמתי בתשובה ונפלתי על המיטה שלי. "לילה טוב זואי." אמרתי בקול.
"לילה טוב גברת גבוה, אפל ולוהט." היא צחקקה. אחזתי בכרית שלי וזרקתי אותה עלייה. "אח!"
YOU ARE READING
Haphephobia (Harry Styles AU)
Fanfictionהיא מפחדת ממגע. - [הכותבת: banana_1dx] [תודה ל: Melodia2 על הכריכה]
