צפיתי בהארי מנגב את שולחן האוכל עם מטלית. הוא סירב לתת לי מטלות פשוטות בבית. אבל בסופו של דבר ניקיתי את החדר שלנו.
החדר שלנו.
אהבתי לשמוע את זה.
הוא הרים את מבטו וצחקקתי כשהוא קרץ. לאחר שסיים, הוא זרק את המטלית ורחץ את ידיו לפני שהתיישב על הספה לידי. ראשו נח על כתפי.
"תפסנו בחור שעבד בשביל דרו," הוא אמר באיטיות.
קפאתי, מביטה בו.
"מ-מה? מתי?"
"לילה שעבר," הוא נשען אחורה, מביט בי. "הוא בחקירה."
"אני מורשית לראות אותו?"
הארי קפא.
"לא הייתי מציע את זה. אני לא רוצה ששום דבר יחזיר לך את... הזכרונות הרעים," הוא מלמל, בוחר את מילותיו בזהירות.
"אני אהיה בסדר! הוא לא יעשה לי שום דבר לידכם."
הארי בהה בי ללא הבעת פנים לפני שמשך בכתפיו. "נבקר אותו היום."
\
אחזתי ביד של הארי חזק בזמן שהוא הוביל אותי לכיוון, איך שהוא קרא לזה, חדר החקירות. הוא הראה את הכרטיס שלו לשוטרים והם הנהנו לו, נותנים לנו להיכנס.
ישבתי מול שולחן, מסתובבת לאחור כדי לראות את השוטרים צופים בי מאחורי זכוכית. הדלת בצד השני נפתחת והבטתי בהארי. הוא התיישב לצידי.
"ריילי," הוא צחקק. הבחור נכנס ונדחף לכיסא. שוטר אזק את רגליו לכיסא ואת זרועותיו מאחורי גבו. "מה שלומך?" הוא שאל בנחמדות.
רק הנהנתי. רציתי שהארי כבר יחבק אותי אבל זה לא בסדר מול העמיתים שלו. ואז הם יקחו אותו ממני.
"אני רואה למה דרו רוצה אותך כל כך," הוא צחק. "את תביאי לו המון כסף," הוא קרץ.
"ריילי, זה חבר שלי, אדריאן. הוא הולך להשגיח עלייך בזמן שאני בחוץ." דרו נזף. האצבעות שלו נעטפו סביב פרק כף ידי והתכווצתי כשהוא משך אותי לכיוונו. "תעשי מה שהוא אומר, את מבינה אותי? אם אני חוזר ואני שומע שאת לא עשית כשביקש, אני אוודא שאת לא תוכלי למשך כל השנה המזויינת."
צמרמורת עברה במורד גבי וקמתי. "ו-ובכן אתה יכול להגיד לדרו שילך להזדיין ולהשיג חיים," צעקתי. אדריאן התכווץ. "אתה ו-והוא אנשים נוראים ומגיע לכם את זה! לכו תירקבו בתא בכלא ותעזבו אותי! לא עשיתי לכם שום דבר!"
הארי העביר את האגודל שלו בפרקי אצבעותיי, דבר שאפשר להבחין בו.
"ריילי, את דופקת אותו לא? את ואמא שלך אותו הדבר! דופקות כל דבר עם זין!"
"שלא תעז," לגלגתי. "הו, אני זוכר בדיוק איך היא צעקה והתחננה ממני ל-"
"זה מספיק!" הארי משך אותי אחורה. "הו, מתוקה, את יודעת שהוא הולך לנצח! כדאי שתוותרי עכשיו!" אדריאן צחק בזמן שראה אותי נמשכת על ידי הארי ושלושה שוטרים.
"אמרתי לך שאני לא רוצה שתלכי," הארי דיבר לבסוף ברגע שנכנסנו לרכב. "לא רציתי שזה יקרה."
"זה היה קורה בכל מקרה," נזפתי.
"אין לך שום זכות להוציא עליי את העצבים," הוא הודיע לאחר שתיקה. "לא הוצאתי!" עניתי בכעס.
"ובכן תנחשי מה, את כן!" הוא צעק. התכווצתי הפעם והוא נהם בלחץ. "ריילי, את-"
יצאתי מהרכב, טורקת את הדלת בכעס לפני שהולכת.
אבל כשהוא מתניע את הרכב, אני מסובבת, צופה ברכב שנעלם משדה ראייתי.
\
"חרא," עברתי את הארי כשנכנסתי לבית. היד שלו נעטפה סביב פרק כף ידי והוא משך אותי אחורה, מחזיק בחוזקה. התכווצתי כשהאחיזה שלו התהדקה. בטח העור העדין שלי כבר נפצע. "את עדיין לא לומדת, נכון?"
"לא היית צריך להשאיר אותי שם! הייתי צריכה ללכת וזה פאקינג תשע בלילה!" צעקתי. הוא גלגל את עיניו. "ביג דיל, עשית קצת ספורט," הוא מלמל. השפתיים שלי נפרדו. "זה דבר דפוק לומר," קימטתי את מצחי. "את כפויית טובה כלב- שיהיה," הוא לגלג. עמדתי קפואה. "מאיפה כל זה בא?!" אמרתי.
"אני לא יודע אם את לא פאקינג מבינה, אבל אני עובד כל כך קשה כדי להגן על הראש היפה שלך מלקבל יריה!" הוא נגע בראשי חלש והתכווצתי, צועדת אחורה. "וכשאת עושה תעלולים מטופשים כמו לברוח מהרכב המזדיין שלי, ערערתי על זה שבחרתי להגן עלייך! וריילי, רק בשביל שתדעי, אף פעם לא ערערתי לגבי העבודה שלי. אפילו לא פעם אחת," הוא הניד בראשו לפני שאחז בסנטר שלי והכריח אותי להביט בעיניים הירוקות והכהות שלו.
"אל תעשי את זה שוב או שאני אעזוב אותך לבד שתלחמי בדרו. אני לא מסכן את החיים שלי עבור ילדה שיש לה בעיות גישה."
עמדתי שם בהלם כשהוא אמר את זה. המחשבות שלי פשוט עורבבו. רציתי לדבר איתו?
הצעדים שלו נעלמו במורד המסדרון וזה נלווה עם טריקת דלת.
צעדתי אחורה בשקט לפני שיצאתי בריצה מהבית.
YOU ARE READING
Haphephobia (Harry Styles AU)
Fanficהיא מפחדת ממגע. - [הכותבת: banana_1dx] [תודה ל: Melodia2 על הכריכה]
