התעוררתי לצליל יריה. קפצתי מהמיטה, הבטתי מסביב לחדר. ״הארי?!״ צעקתי, ברגע שהבנתי שהוא נעדר. הלב שלי פעם במהירות, דופק נגד החזה שלי. התכווצתי כשעוד יריה נשמעה. ועוד אחת. ועוד אחת.
בכל אחת, עצמתי את עיניי.
לבסוף היה שקט. צעדים מיהרו לחדר שלי ואז הדלת נפתחה. הארי עמד בפתח הדלת, פופקורן בידו.
מיד רצתי אליו, תוקפת אותו עם חיבוק.
״אחר צהריים טובים,״ הוא מלמל, הפה שלו מלא בפופקורן. ״מה אתה עושה?״ אמרתי בהקלה.
״לואי בא כדי שנוכל לשחק במשחק בווי. אנחנו הורגים זומבים,״ הוא חייך.
״נבהלתי,״ צחקתי בלחץ. הוא התנתק מהחיבוק, מנשק ברטיבות את מצחי. נהמתי בגועל, מנגבת את המצח שלי. ״לכי תתקלחי.״ (-בןז שברי עליו את הטלוויזיה)
״אלוהים תודה,״ גלגלתי את עיניי. הוא חייך. ״אני חושב שאת מריחה נהדר. את פשוט צריכה להתקלח כי אני ואת יוצאים היום,״ הוא חייך.
/
זה היה חצות כשהארי ואני בהינו בכוכבים. הפארק היה מבודד. הארי הצליח לסגור את השער כדי שאף אחד לא יוכל להפריע, אז היינו רק הארי ואני.
הוא שיחק עם השיער שלי, מסובב את התלתלים על האצבע שלו. לקחתי נשימה עמוקה, הבטתי בו.
״איפה את רואה אותנו?״ הוא שאל וקולו נמוך כאילו הוא מספר סוד. הבטתי בו בסקרנות. ״כלומר, את רואה אותי בעתיד שלך?״
נשארתי בשקט, עצמתי את עיניי.
האם אני רואה אותו בעתיד שלי?
האם אני רואה את עצמי הולכת במורד השביל עם שמלה שתמיד רציתי ללבוש? או הולכת לירח דבש בפריז?
״כן, אני רואה,״ לחשתי.
״היססת,״ הוא נשף. צחקתי, דוחפת אותו מעט כשהוא התיישב בדרמטיות. ״הארי, אתה תקוע איתי,״ עניתי. ״הו, התכוונתי להשאיר אותך כאן,״ הוא קימט את מצחו.
״איזה ג׳נטלמן!״ אמרתי בסרקסטיות.
״ריילי, אני רואה אותך בעתיד שלי,״ הוא משך אותי לחיקו, נותן לידיו לנוח על צדדי. העברתי חתיכת שיער מאחורי אוזני, הוא חייך. ״אני בר מזל שיש לי אותך.״
לפני שהוא יכל להישען כדי לנשק אותי, הטלפון שלו רטט בכיס שלו.
הוא נהם.
״זה השותף שלי,״ הוא מלמל, לוחץ על הכפתור הירוק.
״שלום,״ הוא ענה בשמחה.
הפנים שלו לפתע נפלו, עיניו פגשו בשלי. ״מה קרה?״
הוא לא ענה. הלסת של הארי נשמטה וכמעט צווחתי כשהוא שם אותי בצד בכוח. הוא מיד התנצל, מנשק את האצבע שלו ומצמיד אותה למותן שלי. גלגלתי את עיניי, מעיפה אותו. הוא קם ואני מיד הרמתי את השמיכות באינסטינקט והוא סימן לי לעקוב אחריו.
״היא בסדר?״ הוא שאל. ״איזה בית חולים?״
הארי פתח את הרכב וישבתי בצד שלי, חוגרת את עצמי. ובשקט ממש אני יכולה לשמוע את הקול של השותף שלו.
״הם רוצים את הבחורה.״
הארי הסתובב אליי, עיניו מתמלאות ברגש שלא יכולתי לפענח. בלעתי את הגוש בגרוני. הוא מהר סיים את השיחה, מתניע את הרכב. האחיזה שלו על ההגה התחזקה.
״מה קרה?״ שאלתי בשקט.
״הם ניסו לתקוף את אמא שלי.״
/
״הארי, אני בסדר,״ אן צחקה. ״יש תחבושת ענקית סביב הראש שלך!״ הארי צעק בתסכול.
״הם עילפו אותך! אם לא היו השכנים שלנו, היית מתה!״ הקול של הארי נשבר ונשכתי את השפה שלי.
ישבתי בשקט בפינה, מתלבטת אם כדאי לי להישאר בחדר או ללכת לשירותים. לא יכולתי שלא לחשוב שזה באשמתי. אם לא הייתי נשארתי בבית של אן, דרו והאנשים שלו לא היו מכירים בה.
הארי שפשף את המצח שלו.
״הארי, אני יכולה להבטיח לך שאני בסדר,״ אן אמרה בשקט. הארי ישב בקצה המיטה של בית החולים. היה שקט עד שאן דיברה.
״מה שלום שניכם? הכל בסדר?״ אן שאלה. ״אנחנו מעולה,״ הארי ענה, הלחיים שלו נהפכו לורודות.
״ספרו לי הכל,״ היא חייכה.
חצי מהסיפור שלנו, ואן נרדמה בגלל התרופות. הארי ואני החלטנו לעזוב אחרי ששעות הביקור הסתיימו. הוא נשאר בשקט בזמן הנסיעה הביתה. נשכתי את תוך הלחיים שלי.
״הארי-״
״זה לא אשמתך. אל תעזי להאשים את עצמך,״ הוא מלמל. נאנחתי, יודעת שהוא מכיר אותי יותר טוב ממני. ״זה היה באשמתי כי לא הקשבתי לך. לא רצית ללכת לבית שלי כי פחדת מלגרום לאנשים סכנה ולא הקשבתי. לא היינו צריכים ללכת לבית שלי מלכתחילה,״ הארי משך באפו, עוצר את הרכב בצד. ״יכולתי לאבד אותה,״ הוא אמר בשקט. קימטתי את מצחי, פותחת את החגורה שלי. משכתי אותו לחיבוק. ״היא בסדר.״
הוא שפשף את אגודלו בגב ידי, רק מהנהן.
---------
עוד ארבע פרקים לסיום ואז אפילוג :) תגיבו ותצביעו ❤️
YOU ARE READING
Haphephobia (Harry Styles AU)
Fanfictionהיא מפחדת ממגע. - [הכותבת: banana_1dx] [תודה ל: Melodia2 על הכריכה]
