Haphephobia (Harry Styles AU)

twenty six

גניחה של שעמום נפלטה משפתיי בזמן שירדתי בגלגול מהספה על הרצפה. הארי בהה בי מקצה החדר כאילו עשיתי משהו משוגע. סדקתי את אצבעותיי (-עשתה קליקים באצבעות או איך שתקראו לזה), מסתובבת על גבי, גונחת חזק יותר בתקווה שהוא יציע לעשות משהו כיף מאשר לטייל בחצר האחורית שוב ושוב.

"את רוצה ללכת-"

"לא."

שמעתי אותו נעמד, הצעדים שלו נטרקים נגד רצפת הפרקט בזמן שהוא הולך לכיווני.

הבטתי בו, מצחקקת כשהוא מתיישב לידי. "נוח לך?" הוא שאל, מצחקק בזמן שהוא דוקר את הבטן שלי. התכווצתי לפני שצחקתי. "אל תדקור אותי," מלמלתי. הוא חייך והתכופף פעם נוספת אבל סטרתי בחוזקה ליד שלו. "אל."

"אל תתעסקי עם האהבה שלי! הלב קר, בכל-"

"יו, אד הוא החיים שלי," אמרתי במהירות. "אני מכיר אותו," הוא לגלג.

"מממ, ואני מכירה את אריאנה גרנדה," חייכתי.

"תסדרי לי אותה, בבקשה," הוא נאנח, נשכב לצידי. "כל עוד תסדר לי את אד."

"סגור," הוא הודיע.

"סגור."

לאחר כמה שניות פרצנו בצחוק. ״תדמייני שהייתי מכיר אותו,״ הוא נאנח. ״אני כאילו, אכריח אותו לשיר לי, אקליט את החרא הזה, אמות מיד לאחר מכן ואז בכל פעם שמישהו יעבור ליד הקהר שלי, הקול שלו יתחיל להתנהגן בגלל שמותק, הגעתי לגן עדן כשהקשבתי לו.״

ניסיתי להעיף את שיערי אבל נפלתי לרצפה, ממלמת אאוץ. הארי אחז בידי, מה שגרם לבטן שלי להתהפך. קיוויתי שהיד שלי לא הזיעה.

״זה... הגיוני? בערך?״ הוא אמר, משחק עם אצבעותיי.

״אנחנו יכולים לצאת החוצה?״ מלמלתי. הוא הביט בי בזהירות לפני שהתיישב. ״לאן?״

״לפארק? או שנלך לקנות אוכל סיני.״

״אולי נלך לקנות אוכל סיני אחרי הפארק ואז ניקח את האוכל, נחזור לבית ונצפה ביומני הערפד?״

״אתה גאון, הארי.״ החמאתי לו.

הוא חייך, מצמיד נשיקה מרושלת ללחי שלי.

״תודה, אני יודע.״

/

האוכל הסיני כבר נעלם עד שהגענו לבית.

הדבר היחיד שנשאר בשקית היו עוגיות המזל שהארי התעקש לא לאכול בגלל שהוא שילם כסף עליהם אבל כמובן שהגנבתי כמה לתוך הכיסים שלי.

״ריילי,״ הוא ניקה את גרונו, מסתובב להביט בי. לעזאזל. הוא יודע על העוגיות? הכנסתי את ידיי לכיסים.

״אני מתאהב בך,״ הוא נשם במהירות, עיניו נעצמו.

השפתיים שלי נפערו ומיד, פתחתי את החגורה שלי, מכה את המרפק שלי נגד החלון תוך כדי. ידיי נעטפו סביב צווארו ומשכתי אותו לחיבוק. ״אז זה סימן?״ הוא אמר.

צחקתי, מתרפקת עם פניי בצווארו. ״רציתי שתגיד את זה,״ מלמלתי בשקט. ״כאילו ממש.״

״הו באמת?״ הוא התגרה, צחקקתי מעט. התנתקתי, מהנהנת.

״תראי, הנה הבעיה,״ הוא הוריד את החגורה שלו. ״אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר בציבור,״ הוא התחיל. ״אני אמור להיות השומר שלך, ריילי. אני לא אמור לעשות את זה איתך.״

קמטתי את מצחי כשאמר זאת, משפילה את מבטי מאחר וזה גרם לי להרגיש טיפשה.

״היי,״ הוא החזיק בלסת שלי לפני שגרם לי להביט בו בחזרה. באיטיות, האגודל שלו עבר בשפה התחתונה שלי ועיניי נעצמו. ״אני רוצה לעשות את זה אבל אני יודע שלא כדאי לי. זה לא בסדר בשבילנו,״ הוא לחש.

״אתה דיי גרוע בזה,״ מלמלתי, פותחת את דלת הרכב לפני שעוזבת. ״ריילי, אם תקשיבי לי-״

״אמרת שלא כדאי שנעשה את זה!״

״זה לא אומר שאני לא רוצה! ריילי,״ הוא התחיל לצחוק. ״ריילי, את מה שאני רוצה. לא, את מה שאני צריך! את במחשבותיי ואני שונא את זה,״ הוא התחיל. ״וואו,״ העברתי יד בשיערי, מתוסכלת. ״אני שונא את זה בגלל שכל שנייה אני חושב עלייך ועל איך שאני רוצה להיות איתך כל כך ולעזאזל, אני יודע שאני גרוע בזה אבל אני רוצה שתדעי שכן אכפת לי ממך!״ הוא אמר. כפות ידיו הפכו לאגרוף בצדדיו אבל ברגע שהוא הבין מה אמר, הוא השפיל את מבטו.

טיפה נפלה מהשמיים על האף שלי ולפני שידעתי את זה, התרסקתי לזרועותיו של הארי, מצמידה את שפתיי לשלו בזמן שהגשם החל לרדת עלינו.

הידיים שלי נעטפו סביב מותניו והוא קירב אותי. הידיים שלי הסתבכו בשיערו בזמן שהניח אותי על הרכב. ״לא כאן, ריילי,״ הוא מלמל נגד שפתיי. צחקתי, דוחפת אותו מעט. ״את הולכת להגיד משהו או שתשאירי אותי תלוי?״ הוא שאל בשקט. הצמדתי את שפתיי לקצה שפתיו. ״הנשיקה לא הספיקה?״ צחקתי.

״לא, אני רוצה מילים,״ הוא חייך מעט.

״אני מחבבת מחבבת אותך, הארי. הרבה.״

חיוכו התרחב. ״זה יספיק לעכשיו,״ הוא התגרה. ״עכשיו, את הולכת להחזיר לי את העוגיות או שאני אהיה חייב לגנוב אותם ממך?״

״אתה רק תוכל לגנוב אותם אם תתפוס אותי!״ עם זה, דחפתי אותו ורצתי לבית, שומעת את הצחוק שלו מאחוריי.