•לירז P.O.V•
הבטתי בו לשנייה הרגשתי כאב עמוק שחותך את גרוני הרגשתי סכין חודרת בליבי. נשמתי דרך אפי מנסה לשמור על שתיקותיי חושבת על אותם העיניים ישנות על אותו גוף שהיה בו פעם רוח חיים שטוף בכל כך הרבה דם. עצמתי את עיניי לשנייה ארוכה הרגשתי ידיים חמות מחבקות אותי עוצרים את פצעי הפתוחים לשנייה חוסמים את דמי המדם בליבי הכאוב.
"רק חלום מפחיד שנראה כל כך מיציאותי." אמרתי מסתירה מקולי כל כאב קולי היה שקט וקריר. אותה נימה אותה גאוותנות שלי עקיפה אותי מבחוץ, למרות שלא נותר בי כלום מחליפת הגאווה רק נותר בי כאב ויאוש. חליפת הגאווה נפלה מפני בתוך גופי בתוך נפשי. אבל ליד האדם הזה שהיה בשבילי אויב וחבר לא יכולתי להראות את חולשתי את כאבי, ידעתי בליבי אין לי במי לבטוח רק בעצמי. ובידידת הנפש היחידה שמכירה בכל רז שלי רזי סודות.
"באמת?" הוא שאל לא מאמין לי שאני לא מרגישה כלום הוא הרים את סנטרי שהביט בעיניו. עיניי הביטו רחוק מאוד הבטתי בעיניו אבל עיניי היו באותו החלום בלהות, שחלמתי התעוררתי אחרי רגעים שהתמונות אחלו לחזור ניערתי מראשי את התמונות הכואבות.
"מה אתה רוצה אטיאס?" שאלתי אותו בקולי תקיף מעט יותר.
"לירז אני רוצה לדעת מי הבן זונה שפגע בך!" קולו היה תוקפני וחזק שתקתי שתיקה ארוכה הייתי בהלם ממה ששמעתי אותו אומר. איך הוא מעז לקרוא לו ככה? לאדם שאהבתי שיקר לי בליבי לאדם הראשון שאי פעם אהבתי בחיי ללא מסכות אהבה אמיתית. הרגשתי קור כשידיו מחזיקות בידי בחוזקה חייכתי חיוך קר.
"אל תעז אטיאס אל תעז להגיד את זה!! את מה שאתה לא יודע!!!!!" אמרתי קול הכי תוקפני שלי צעקתי זאת בלי להשים לב השתחררתי פונה לעבר הדלת.
"לירז איך את רוצה שאדע אם את שותקת מי הורס אותך לירז תעני לי!!!!!" קולו היה תוקפני שמעתי את צעקתו בשמי כשקרא לי בפעם הראשונה. ידי היתה על הידית הדלת יצאתי לא רציתי לשמוע הלכתי לכיוון החדר שלי רצה לשם. כשנכנסתי היה ריק לקחתי חולצה ארוכה שחורה ומכנס טרנינג ולקחתי בגדי הלבשה תחתונה ונכנסתי להתקלח. שוטפת את החלום מכסה את פני בסבון עד שעיניי היו אדומות התחושה הזו היתה כואבת אבל רק כך יכולתי לשחרר את נפשי.
•עדי P.O.V•
ישבתי עצבני מאוד כעסתי הייתי מוכן להרוג את הבן זונה שגרם לדמעותיה הייתי מוכן לזרוק אותו מהצוק. היה לי כל כך כיף איתה הבוקר. היא היתה מלאך שישן בזרועותיי אני חולם להתעורר לידה כל בוקר לראות את חיוכה לשמוע את צחוק היפה שלה. מה היא גורמת לי להרגיש אני מדבר כמו קוקסינל מה יגידו אליי? טוב אטיאס דליט גדול על המחשבות האלה אין אחת שלא היתה שלך וגם היא תהיה. הלכתי התקלחתי שטפתי את פני ויצאתי החוצה ולא תאמינו מי על מיטתי יושבת לה לא אחת מאשר לירז. כשראתה אותי עם מגבת ישר הסתובבה וקמה לדלת ורצתה לעזוב תפסתי בידה נוגע בפניה ראיתי את עיניה אפלוליות הקרות עיניה תמיד זהרו לא היום.
"מה את רוצה לירז?" שאלתי קצת בכעס יותר ממה שהתכוונתי ראיתי בעיניה אותו מבט זה צבט את ליבי.
"אני באתי להתנצל לא הייתי צריכה להוציא עליך את זעמי למרות שאני לא ממש סובלת אותך תמיד כמעט הפעם טעיתי סליחה." היא אמרה לי והתכוונה לצאת חיבקתי אותה בחוזקה מסובב אותה אליי מת לנשק אותה אבל לא עושה זאת. יודע שהיא תתנגד ליטפתי אותה היא היתה מופתעת ראיתי קור בעיניה עדיין אותו קור. היא עצמה את עיניה ראיתי חוסר שלווה בעיניה היא חיפשה שלווה עטפתי אותה בזרועותיי כל כך נעים כל כך רכה.
"אטיאס תודה עדיף שאלך." אמרה מבאסת אותי אבל התמודדתי עם זה הנערה הזו לא תחמוק בקלות, כי אני כבר אכבוש אותה אכבוש את ליבה ואת גופה.
•נטלי P.O.V•
הבטתי בלוסיאנה היא היתה עם בריאן ראיתי הוא התקרב אליה שמעתי אותה אומרת.
"אתה חייב לסלק אותה מאטיאס הוא שלי תזמין אותה והיא כולה שלך עשה בה מה שבה לך." היא אמרה בקול מריר חיוך זדוני על פניה. ורק אז הבנתי שנפל לי הסימון שהיא כל הזמן הזה דיברה על אטיאס. לא ידעתי על מי היא הבחורה, אבל ידעתי שאני צריכה להזהיר קודם את הבנות היום אחרת נאבד שליטה על הקורה.
התרחקתי מהכיתה ואז הלכתי בצעדים שישמעו אותי מתקרבת היא התיישבה במקום אחר, והוא במקומו שתקתי שומרת על הבעה רגועה. לא פצתי את פי לדבר איתה הרגשתי זעם וכאב איך חשבתי שהיא בחורה טובה.
"מה קורה נטלי?" היא שאלה אותי בחיוכה המזוייף.
"סבבה היום אני ונפתלי דיברנו על העתיד שלנו הוא כזה מושלם." אמרתי לה בחיוך מזוייף מסתירה כל רגש של זעם כלפיה.
"מושלם אני שמחה שאת מאושרת מאוד." היא אמרה בחיוך ואז התחיל השיעור שלחתי הודעה לכל הבנות לבוא לחדר חוץ מלוסיאנה. ידעתי שאני חייבת לעשות משהו וזו הדרך היחידה להציל בחורה שלוסיאנה רוצה להרוס אותה. כשהיתה ההפסקה אמרתי לה שיש לי עניין חשוב לטפל בעניין המגמה שלי והלכתי לחדרי נכנסת ראיתי את כולן יושבות חוץ מלוס.
לירז ישבה רצינית עיניה קפואות גל ישבה לידה וניקול ותימור.
"מה קרה נטלי?" בסוף גל שאלה אותי.
"הספתי אתכן כי יש לי שיחה רצינית תקשיבו טוב יש לי הרגשה רעה, אבל זו לא מסיבה של ללכלך על חברה לוסיאנה מתנהגת מוזר והיא רוצה לפגוע במישהי מאיתנו. היום שמעתי אותה מדברת עם בריאן." אמרתי להן הן כולן התמקדו בי לירז הביטה בי בהפתעה עיניה נותרו רציניות אבל ניצוץ של זעם נדלק בעיניה.
"מי הבחורה ולמה?" היא שאלה קולה היה תוקפני ראיתי עיניה זועמות מאוד.
"היא רוצה את אטיאס, ומישהי כאן מפריעה לה." אמרתי להן.
"אני לא מאמינה היא לא מסוג הבחורות האלה שעושות דברים כאלה!! ואני אגיד לך בנוסף אף אחת כאן לא מעוניינת בו אם היא היתה רוצה הדרך פנויה." לירז אמרה בקול תוקפני מגנה אליה הופתעתי איך היא התרתחה.
"לירז נטלי צודקת גם אני שמתי לב לזה!!" גל אמרה לירז הפנתה אליה את מבטה מופתעת שגל פצעה את פיה נגד לוסיאנה. "היא מסתכלת בקנאה סביבה היא צבועה תביטי ותורידי את המשקפיים הוורודים שלך. היא לא טובה כפי שאת חושבת, את הבאת אותה חיזקת את ביטחונה אבל היא לא אותה נערה שרצית שיצא ממנה היא מתנהגת תסלחי לי כמו זונה." גל אמרה לה בקול תוקפני מעט לירז הביטה בה ובי ושתקה.
"בסדר אנחנו נחיה ונראה בינתיים תהיו ערניות ותיזהרו." לירז סיכמה את הכל.
"בסדר!!" כולן אמרו ויצאו לירז נותרה בחדר ראיתי אותה יושבת אדישה להכל כמו באותו יום....
•לוסיאנה P.O.V•
היא הולכת לטעום מנקמה שלי בקרוב לירזוש מעפנה כל כך תמימה. מי היא חשבה שהיא הייתי זקוקה לה והיא הפכה אותי יפיפייה בחיציניות שלי. עכשיו רק נותר לי להיפטר ממנה ולקחת את אהובי בידי. בריאן כבר יודע מה לעשות איתה חבל שנייל לא רצית לשתף פעולה גם לך מחכה עונש של החיים שלך מאמי. בטח מאמי כמו הנייר הטואלט שלי הוא יפיפייה רק שחבל שהוא לא מנצל את זה לטובתו הוא מפגר. הוא חושב רק על כדורסל ואטיאס הוא חתיך הורס גבר הכי מושלם שעליו כל בחורה יכולה לחלום. רק חבל שיש לו טעם גרוע בבנות הוא מסתכל על יופי ולא על אופי. אבל הוא יהיה שלי רק שלי אף אחת לא תיקח לי אותו מי שתעז תישרף תכבה ואני אחסל אותה למוות את הכלבה הזו שתתקרב אל הגבר שלי.
המשך יבוא...
YOU ARE READING
כבשתי אותך!!!!
Lãng mạnעדי אטיאס הוא בחור מרדן הנער המפונק שכל נערה או אישה נופלת אל זרועותיו, הוא מחפש רק צרות שובר לבבות. הגבר הנאה שיודע את המשחק. ״בנות בשבילי כמו נייר טואלט.״ הוא מפונק הבחור ששמו השני צרות. "אני רואה שסוף סוף מצאת את הדרך הביתה עדי!" "הגיעה הזמן ש...
