כבשתי אותך!!!!

כבשתי אותך!!!!! פרק 42: נסיכת הקרח חוזרת ובגדול ונסיך הסטוצים חוזר חלק ב'

"אינני מכיר דבר המדרדר את מוחו של הגבר מפסגות המחשבה יותר מליטופיה של אישה" (אוגוסטינוס)

•עדי P.O.V•
חיבקתי אותה מנשק אותה מאוהב. הרגשתי טיפות אוקיינוס מלוחות זולגות בעיניה היפות, לא שחררתי אותה לרגע. התנשקנו נסערים מאוהבים יודעים שזו הפעם האחרונה. ידעתי שבנשיקה הזו אני חייב לקחת איתי כמה שיותר ממנה, ידיה הקטנות דקות עטפו את צווארי. הרמתי אותה בזרועותיי ממשיך לטרוף אותה בנשיקה. הנשיקה היתה חמימה וקרירה כמו שלג הרגשתי את חום גופה ושפתייה הרכות. אבל באותו רגע הרגשתי קור בתוך נשיקה שלנו כי זו פרידה כואבת ומלאה באהבה אסורה. שפתיים עדינות משכרות יותר מיין כבשו אותי רטטו את ליבי כפרפר שעף לו ברוח הקרירה של הסתיו. ובורחת מן האדמה שהיה בה פעם אביב. החורף מתקרב והכל נובל בתוך ליבם של אוהבים, השושנים נקטפו הרוח הקרה השמידה את האהבה. השלג הגיעה ואיתה הגיעה מלכת הקרח שלי שפעם היתה אור השחר הזריחה הגדולה בחיי. דמעות של אוהבים זולגים להם אנו מתנשקים בטירוף מאוהבים מתחננים שזה לא ייגמר לעולם, שנינו שוכבים על עלי השלכת האדומים כשאני מנשק את שפתייה האדומות כדם. מתוקות כפרי הדובדבן אדומים כיין מלאות בפרי האסור בפרי גן העדן. לאן בסוף יגיעו נשמותינו האבודים על האדמה הזו, לבבנו נדדו להם כל חייהם מחפשים אחר אהבת האמת. בשיעורי תורה למדתי על אהבה למדתי כיצד הכל התחיל התהליך ההיוולדות שלנו מתוך הקבלה. קראתי באותה תקופה שהייתי מדוכא כי איבדתי את מאיה. תמיד לימדו אותי בשיעורי תורה בספר בראשית "ויברא אלקים את - האדם בצלמו, בצלם אלקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם" הזוהר מפרש שדמותו של האדם היתה שלמה ומאוחדת, בחלק הקדמי היה זכר ואילו חלק האחורי היתה הנקבה. כשסיפרו לי את סיפור גן העדן בספר בראשית תמיד נאמר היה כי האדם כך הוא התהלך כשאינו יודע על חלקו הנקבי, הסתכל האדם הראשון סביבו וראה שלכולם יש בני זוג לחתול יש חתולה לכלב כלבה ואילו הוא מתהלך יחידי בעולם. הוא הצטער האדם הראשון ולא מצא מנוח לנפשו. תוך כדי זה ביקש ממנו האל שיקרא שמות לחיות, אז האלוקים מפיל תרדמה על האדם מנסר את הנקבה הדבוקה לאחוריו, ומביא אותה מולו. האדם שמח בבת זוגו ואומר 'הנה זו בת זוגי היא
נראית ממש כמוני.' תמיד תהיתי לעצמי בליבי מדוע אלוקים לא ברא אותם מופרדים אחד מהשנייה? למה היינו מחוברים כל כך? אני נוגע בה ביפיפייה שלי מנשק אותה בתשוקה. כשנינו ביחד כשהיא מעליי יפה מושלמת מחבק אותה ברכות. המשכתי לחפש עוד מקורות קשורים במדרשה שבה למדתי בערב תורה תמיד מבר מצווה שלי. מצאתי ספר בשם 'מנחת יהודה' אני לא אחד שחובב קריאה רק רציתי להבין לעזאזל מדוע ה' לקח את אהבתי הראשונה. בקיצור שם הוא מסביר איך האל שתל געגוע בלב אדם הראשון. תחילה התהלך האדם כמלך והרגיש שכל העולם שלו! הסתובב ברחבי הגן מבסוט. (תחלאס כמוני גם אני הייתי ככה לפני שהתאהבתי בלירז). אז ביקש ה' לקרוא שמות לחיות, תוך כדי הקריאה ראה איך החיות נכנסות בזוגות זוגות, הוא התעורר והבין בתוכו שהוא צריך בבת זוג, הוא חשב שתכף תיכנס אהובתו בין כולם. בנקודה זו, הרדים אותו ה', והביא לו את היפה בנשים. הוא כל כך התלהב וחשב בליבו שהוא סתם חטף תנומה וקיבל אותה ברצון ובאהבה. תחלס כשאני חושב על זה כל אדם עבר תהליך דומה גם אני הרגשתי ברקיע השמונה עשרה כשקיבלתי את לירז. חיים אני מת אליה כשאני כאן איתה היא בזרועותיי אני יודע שהיא אוויר לנשימה שלי. כשהמשכתי ללמוד באותה התקופה הקשה בחיי אחרי מותה של מאיה קראתי בזוהר דבר מעניין מאוד מכאן הבנתי את הערך שלי בחיים.
למדתי שגם אני במרום הייתי מאוחד עם החצי השני שלי. כך כל בני האדם היו מאוחדים עם החצי השני שלו בעצם היינו מאוחדים במרום היינו אחד נשמה אחת. למדתי שהנשמה אינה זכרית או נקבית. הנשמה כלולה מזכר ונקבה, ממש כמו האדם הראשון לפני נסירתו.
הזהר מספר את שבת הנשמה בעולם העליון בהיכל טמיר המכונה "היכל האהבה". ההיכל הזה נמצא בעולם גבוה הנקרא "עולם בריאה", מקום מחצב הנשמות. כשקוראים לנו לרדת אנו עוברים בתחנות שונות ובכל תחנה קורה לנו משהו מיוחד עד שנגיע לרחם אמנו.
מהיכל זה יורדת הנשמה הכלולה מזכר ונקבה, להיכל מיוחד במינו הקרוי: "ליבנת הספיר", היכל זה הוא למעשה שני היכלות ועם הגיע הנשמה להיכל היא מתחלקת לשניים החלק הנקבי יורד להיכל "לבנת" בעוד שהחלק הזכרי מגיע ל"ספיר". כשקראתי זאת ניסתי לדמיין זאת בעיני לראות את התהליך הזה קורה במוחי אני אף פעם לא האמנתי שככה נוצרנו.
מהיכל זה שני חלקי הנשמה יורדות לעולם נמוך יותר הנקרא: "עולם היצירה" עולם זה שיך למלאכים. והעולם הזה מקום מיוחד לנשמות בתהליך ירידתם לעולם הגשמי המכונה: "עולם העשייה". כאן הן חוזרות ומתאחדות כישות אחת המודעת לשני חלקיה השונים, ומגיע זמנה היא נקראת לרדת ובמקום הזה שוב נפרדים האהובים עם הבטחה שיפגשו שם למטה. הגעגוע יגרום להם להגיע ולגעת זה בזו. (ציטוט פירוש הזוהר) כשקראתי את זה קיוויתי בליבי שזה יקרה לי שאני אמצא את האחת שלי מצאתי אותה. מצאתי את האהובה שלי היא כאן לידי, אבל היא לא שלי מכיוון שאויבנו מפרידים בינינו. ואנחנו לא נהיה ביחד רק למעלה כנראה במרום נהיה ביחד מאוחדים.
נישקתי אותה בעוצמה עוצר איתה מתנשף איתה אחרי נשיקות ארוכות שלנו. נישקתי את צווארה ברכות כשאני משכיב אותה על העלים. היא התנשפה עמוקות הרגשתי בדופק המטורף שלה כשלי הדופק שלי היה מטורף כשלה הייתי בטרנס מאוהב בה.
"אני אוהב אותך," אמרתי לה בין נשיקה לנשיקה עיניה עדיין מלאות כאב היא חיבקה אותי נושמת.
"אני אוהבת אותך גם," היא לחשה חיבקתי אותה. "בוא נחזור אחרת יתחילו לחפש אותנו." היא אמרה בקול עצוב תפסתי אותה מפיל על העלים האדומים של השלכת.
"תישארי איתי עוד קצת." אמרתי מלטף את פניה היא חיבקה אותי מלטפת אותי התקרבתי אל פניה נישקתי את שפתיה בפראות שוב התנשקנו כשידי מלטפות את שיערה וידיה נוגעות בשיערי ברכות. התנשקנו בצורה הכי סוערת שיש הבטתי בעינים שלה היא שכבה על העלים התשוקה השתלטה על שנינו. כשאני מחבק אותה כל כך חזק מלטף אותה מנסה לזכור את פניה את עיניה היפות שדמעו עכשיו. כשהן כואבות ולא רוצות להיפרד כמו שלי. הבטתי בה בחושך האפל של הלילה שהיה בו טיפה מהאור אהבתנו הנצחית, ליבי הפצוע הביט בה ראיתי אותה נשברת נשברתי עם המלאך שקיבלתי מלמעלה. שעכשיו אני הולך לאבד יכול להיות לנצח. חיבקתי אותה נסער הסתערתי אליה עם כל האהבה שלי אליה כך גם היא עצמה את עיניה. אחרי נשיקה ארוכה חיבקתי אותה בחוזקה כך גם היא כשראשה על כתפי הרחתי את ריחה בפעם האחרונה. הקמתי אותה בחוסר רצון ראיתי בעיניה דמעות זולגות להן וכאב בפניה. נשמתי עמוק שבור בעצמי מכל מה שהולך לקרות. עמדנו אחד מול השנייה עיניה נעצמו מרוב כאב חיבקתי אותה מלטף את שיערה מנער אותו מהעלים שיערה הלבן היה נקי ועדין בין ידי, היא חיבקה אותי מלטפת את שיערי כשידי מלטפות את פניה שוב בפעם האחרונה. התקרבתי אל שפתיה מנשק אותם שוב נשיקה אחרונה ועדינה כל כך. ידיה העדינות הונחו על פניי ברכות מלטפות את פניי מלטפות את עורפי את צווארי, עיניה היו עצומות כל כך בעדינות כשהתנשקנו לנו הפסקתי בעדינות.
"אני אוהב אותך, ויאהב אותך לנצח אם אנחנו לא נחזור לעולם-" נשברתי במילה האחרונה הדמעות זלגו להם. "תדעי לך שאני אחכה לך בעולם הבא." אמרתי שבור לה מלטף אותה מצמיד את מצחה למצחי.
"עדי- עדי שלי אהוב שלי אני אוהבת אותך- ויאהב רק אותך אהובי א-אם לא נחזור אחכה לך לנצח שם במרומים." היא לחשה מבטיחה בוכה קולה היה שבור חיבקתי אותה מנשק את ידיה.
"להתראות אהובתי." אמרתי לה מתרחק ממנה משאיר אותה לבד בצללים באותו היער באותו המקום הסודי שלנו. שמלא בתשוקה ואהבה היכן שמסתתרים להם סודתינו בין אותם העלים בין אותם העצים בין אותה התשוקה. באותו מקום שהשלכת הגיעה ומרגישה בחורף מתקרב ולוקח איתו את הקיץ ולוקח איתו את האהבה שלנו ושל הטבע שסביבנו. הרגשתי שבור כל כך כל צעד נצח כל צעד ישר הרגשתי בתוך הגיהינום.