•עדי P.O.V•
עבר כבר חודש מאז שאני ולירז ביחד אני משוגע אליה. אם בחור אחר מתחיל להתקרב אליה אני כבר מתחיל להרגיש, שאני מוכן לחסל את הבן זונה הזה. הנערה הזו הפכה אותי לחסר שליטה לידה. אני משתדל כמה שאני יכול להחזיק את עצמי שלא להתנפל על אף בחור ששואל או מתקרב אליה. לפעמים היא מבלה עם רטמיר, ואני מאבד את העשתונות משתגע לידה היא הפכה אותי למשוגע מאהבה. עכשיו יש לנו שיעור תיאטרון. ישר לפני שמישהו יציע לה להיות בן זוג שלה במונולוג. תפסתי בידה היא חייכה את חיוכה המנצח, שיודע אני מכור אליה. אין מה לעשות זאת האמת אני מאוהב בה כמו משוגע רוצה רק בה.
"עדידוש אתה מאבד שליטה." היא לחשה לי חיבקתי אותה, והיא החזירה לי חיבוק חזק. ריח שיערה היה מדהים הוא נשאר עדיין לבן ויפיפה רך עדין.
"זה הכל באשמתך אני מאוהב בך מה עשית איתי כישפת אותי באהבתך לירז." אמרתי לה מלטף אותה ברכות ידיה הרכות ליטפו את שערי ברוך.
"גם אתה כישפת אותי באהבתך עדי אני לא מסוגלת לנשום בלעדיך עד כמה שזה נשמע לי קיטשי ומעצבן." היא אמרה בחיוך מלאכי שלה והתנתקתי ממנה קלות.
"תלמידים שבו במקום היום אנחנו נעבוד על מחזה חדש על האימפריה העות'מנית על הסיפור אהבתם של הורם סולטן וסולימאן המפואר. נתחיל באודישנים מי מתנדב להתחיל?" היא שאלה אותנו לירז הרימה את ידה.
"אני התחיל." היא אמרה בחיוך שלה.
"טוב לירז תתחילי." המורה אמרה לה לירז חייכה אליי נותנת לי נשיקה בלחי היא קראה את הטקסט לשנייה ועלתה על הבמה.
"❤ אולי זה גורל הביא אותי לכאן
אולי זה בגלל שאני החלטתי
אולי הלב אמר לי
אולי אתה פיתתה אותי
הכל אפשרי החשוב ביותר שאני לא מתחרטת שאני כאן לידך עכשיו!❤" היא אמרה את הטקסט בקולה מעט רציני. כשעברה לחלק השני של הטקסט קולה היה חלוש.
"❤אני לא אספר לאף אחד על צערי,
לא אשתף על יגון שלי.
הסתיר כקמח עמוק בלבי.
אפתח רק לים.
אתן לגלים לסחוף העצב שלי הרחק - הרחק,
אני אצחק בתגובה לכל, מה שכואב לי.
אני אזיל דמעות רק על משפחתי.
אני אלכסנדרה רוקסלנה
אהיה מסוגלת להפוך משפחה לגברת.
ואני לא אקבל את הגורל.
אני אהפוך להורם סולטן.❤"
קולה התחזק אחרי שאמרה את שמה קולה צמרר את כולם. איך שהיא הבטיחה לעצמה קולה גרם לכולם להיות מרותקים אליה. אחרי שסיימה כולם מחאו לה כפיים.
"❤הו שושנה שלי, חייכנית, סולטנית שלי, פדישאח, הורם שלי!
אותה האחת שעבורה אני סובל, עתיד בבדידות יום ולילה,
שוקע את עצמי בלילה בצער שלי וזה הפך אותי להומלל הורם.
מראה במלואו...
הו, כמה אני מתגעגע לריח של שיערך,
שאת נשטפת על ידי אור ירח והריח של עורך.
אוי הורם שלי, כבשת אותי עם משפחה ועם שירייך.
«אם נועד בשבילי לראותך מחדש, אז אני רק רוצה לגעת בך, לשמוע את קולך», - את אמרת.
שיבוא בורא עולם, שברא את הארץ והשמים שיהיה העד שלי - אני מאחל את אותו הדבר.
ואם את לא מאמינה לי, אז תקשיבי למוחיבי.
מאחלים לעולם מתנות בעד שושנה אחת שלי,
שבה מאוהבים שדה של שושנים.
לפני הצמאה לאהבה רוצה להתמוגג
תחת שירת הזמיר.
הו נשמה, רפאי אותי משכרות לשפתייך.
כואבים לנו בלילה של פרדה.
רוצה להתאושש מהסבל הזה.
על השוטה, לא לחושב שאנחנו צריכים את גן העדן שלך.
גם האבק לא מוצא אהבה.
רוצה לראות את אהובתי בגני.
הלב חשף את כל הסודות של האהבה כמנצח.
כמו שראינו - בשוק האהבה נמכרו נשיקות.
בקום הכסף באה מהלב והנשמה
אנו מאחלים להתמקח.
אני אמרתי: «הו יפיפייה, איזה קסם?»
רק עינויי וסבל...
היא חייכה ואמרה:
«אנחנו רוצים לדמיין אוהבי אהבה מקסימה ובוכים».
שלא ישים עין מוחיבי על לחייך,אבל העור והתלתלים.
לא מתבוננות בתלבושות הרקומות,
רוצה רק את פנייך הצנועות.❤"
עצמתי את עיניי מרגיש בכאב הזה של סולימאן חושב על הורם אהובה שלי במחזה. ותהיתי לרגע עם חס וחלילה האבד את האישה של חיי שוב האם ארצה לחיות? שמעתי מחיאות כפיים ירדתי והמורה אמרה משהו. ואז היה צלצול נגעתי בפניה של האחת שלי, מלטף את שיערה הרך היא הביטה בי בעיניים מעט רציניות וחיבקה אותי.
"למה אתה עצוב האם פגעתי בך?" היא שאלה ברכות חיבקתי אותה חזק יותר.
"לירז אהובה שלי אני אוהב אותך." אמרתי לה מנשק את שפתיה הרכות והחבר'ה הגיעו.
"נתראה בארוחת צהריים עדי." היא אמרה לי בחיוך. הלכתי משאיר אותה עם הבנות מכיתת התיאטרון שלא הפסיקו להחמיא לה על המשחק שלה.
YOU ARE READING
כבשתי אותך!!!!
Roman d'amourעדי אטיאס הוא בחור מרדן הנער המפונק שכל נערה או אישה נופלת אל זרועותיו, הוא מחפש רק צרות שובר לבבות. הגבר הנאה שיודע את המשחק. ״בנות בשבילי כמו נייר טואלט.״ הוא מפונק הבחור ששמו השני צרות. "אני רואה שסוף סוף מצאת את הדרך הביתה עדי!" "הגיעה הזמן ש...
