כבשתי אותך!!!!

כבשתי אותך!! פרק 48+49 : יפיפייה הנרדמת חלק ב'

•עדי P.O.V•
הרמתי את ראשי לירז שכבה עדיין חיוורת עדינה עיניה עצומות הסתובבתי וראיתי את ג'ולייט אחותי.
"ג'ולייט," אמרתי בחיוך וקמתי אליה היא עמדה בכניסה לחדר שיערה בלונדיני עדין אסוף לקוקו גבוה. היא לבשה שמלה כחולה עדינה ומגפיים עם מעיל לבן עדין היא גדלה מאז הפעם האחרונה שראיתי אותה. התקרבתי אליה חיבקתי אותה ברכות את הילדה שפעם מצאתי והפכה לאוצר היקר שלי.
"עדי, התגעגעתי אליך מאוד." היא אמרה בקול מתוק כל כך בעברית.
"אני רואה שלמדת עברית יפה." אמרתי לה בחיוך.
"היו לי מורים טובים אמא ואבא עזרו לי מאוד." היא אמרה בחיוך מחבקת אותי בחוזקה כל כך כיף היה לי לראות אותה. "מה שלום לירז?" היא שאלה בקול עצוב.
"עדיין אותו דבר לצערי אבל היא התחילה להגיב קצת הרגשתי אותה היום מזיזה אצבעות." אמרתי לה בקול רציני כאב לי לדבר על זה כל כך כאב כל כך קשה.
"איך הגעת הנה?" שאלתי אותה בקול רך.
"אני ואבא החלטנו לעשות לכם הפתעה הוא אמר שממש השתפרת בלימודים הוא דואג לשלומך." היא אמרה בקול עדין ורך.
"אני מבין אני שמח לראות אותך פה ג'ולייט." אמרתי לה חיבקתי אותה התקדמנו אל לירז היא נגעה בידה של לירז בעדינות.
"עדי היא תתעורר בקרוב היא אוהבת אותך היא נלחמת בשביל להיות איתך." היא אמרה בקול עדין מחזיקה בידה של לירז.
"השאלה מתי אני מת בלעדיה ג'ולייט אני לא רוצה אף אחרת. אני אחכה לה לנצח גם אם זה אומר שאהיה לבד כל חיי אני רוצה אותה רק." אמרתי לה מביט בלירז מלטף את שיערותיה פניה היפות.
"תנשק אותה והיא תלחם עליך עוד יותר." ג'ולייט אמרה בחיוך.
"הלוואי ו.. אבל החיים הם לא אגדה ג'ולייט." אמרתי לה בחיוך קטן חיבקתי את ג'ולייט ברכות.
"אתה הצלת אותי עדי זוכר איך מצאת אותי ואיך שינית את חיי אולי אתה כן יכול להציל את לירז גם תחשוב על זה." היא אמרה לי בחיוך היא נשקה בלחי שלי וקמה.
"אני חושבת שכבר מאוחר אני אבוא לבקר מחר לילה טוב עדי." היא אמרה בחיוך וקמה.
"לילה טוב ג'ולייט," אמרתי לה בחיוך היא יצאה מהחדר הבטתי בלירז מילותיה של ג'ולייט לא הפסיקו להדהד במוחי. חשבתי למה לא לנשק את לירז בשפתיה היפות. תמיד פחדתי שהיא לא תרגיש אותי. פחדתי שאני לא הרגיש אותה לכן כל חודשים האלה לא נישקתי אותה נישקתי רק את מצחה ידה לחייה היפות וזהו. למה לא לנסות אני חייב לעשות זאת אולי היא תרגיש כמו פעם. ואם היא תרגיש אז המשיך לנשק אותה לנצח עד שתקום כל יום ולילה. ליטפתי את פניה הרכות הבטתי בלירז נישקתי את מצחה ברכות.
"את לא מבינה איך אני מת לנשק אותך לטעום שוב את שפתייך. לירזי עד עכשיו לא עשיתי זאת רק מסיבה אחת פחדתי לדעת שלא תרגישי אותי שאני לא הרגיש אותך. עכשיו כשאני וג'ולייט דיברנו לא יוצאת ממוחי המחשבה על אם הנשק אותך שוב את תרגישי או לא. עכשיו אני חושב שאני חייב לנסות אם תרגישי הנשק אותך כך בלי סוף יום ולילה עד שאראה אותך קמה. אני לעולם כבר לא אעזוב אותך את הפכת לחלק ממני חלק בלתי נפרד. את עוד תצטרכי להתחתן איתי זוכרת? אנחנו הבטחנו להתחתן את תלדי לי ילדים יפים כמוך אם את נלחמת גם אני נלחם. אז בואי נלחם עד הסוף על החיים שלנו ביחד לנצח. את יודעת שאני לא אחייה אם את לא תחיי אמרתי לך זאת עוד שם למעלה זוכרת כשחיבקתי אותך וצעדנו למוות ביחד." החזקתי בידה וליטפתי אותה.
"אז בואי נעשה הכל בשביל לא להיפרד לעולם תלחמי אם את תלחמי תני לי סימן כלשהו לירז." אמרתי לה הרגשתי את שני האצבעות שלה נעוצות בידי הבנתי שהיא תלחם. התקרבתי אל פניה ליטפתי אותם ברכות התקרבתי אל שפתיה שפתינו התנגשו אחת בשנייה. והתחלתי לנשק אותה ברכות בהתחלה ואחר כך הרגשתי שוב את אצבעותיה נעוצות בידי הבנתי מה היא רוצה חייכתי תוך כדי הנשיקה. נישקתי אותה בחוזקה התחלתי לנשק אותה בפראות נשימותיה עלו הרגשתי ליבה דופק בחוזקה. ראיתי על מכשיר מזווית העין נישקתי אותה כפי שהיא אוהבת ידיה הרכות זזו נוגעות בידי. התנשקנו כפי שכבר לא התנשקנו הרבה זמן. ליטפתי אותה רציתי בזה הרגשתי אותה יותר ויותר הפסקנו אחרי חמש עשרה דקות של נשיקות געגועה.
"הרגשתי אותך יפה שלי אני הרגשתי." חייכתי אליה היא פעלה בנשיקה. "רוצה עוד?" שאלתי אותה ידה לחצה חזק.
"כן?" שאלתי היא לחצה שוב תפסתי את פניה ונישקתי אותה הפעם בפראות. נגעתי בשיערה בפניה היא לאט החזירה לי לשונה החלה לזוז לאט. היא התחילה לחזור לאט לאט אליי המשכתי ביותר עוצמה וביותר עוצמה הרגשתי את ידיה מחזיקות בי חזק יותר. חייכתי אליה תוך כדי נשיקה מנשק אותה חזק יותר היא התנשפה הפסקתי בעדינות.
"אני אוהב אותך," לחשתי לה היא החזיקה בידי חזק יותר ראיתי אותה מנסה לפקוח את עיניה. "אני אוהב אותך לירז שלי קדימה תמשיכי עוד קצת את יכולה." לחשתי ראיתי אותה מתאמצת ולא מצליחה התקרבתי אליה ונישקתי אותה חזק יותר היא המשיכה להילחם מתנשקת איתי מתנשפת. היא פקחה את עיניה בקושי הן היו יפות שחורות חומות מאוהבות המשכתי לנשק אותה היא החזירה לי נשיקה חזקה ואוהבת. התנשקנו בתשוקה כשהלשונות שלנו משחקים הפסקתי לאט ובעדינות וחיבקתי אותה.
"התעוררת יפה שלי," לחשתי לה בחיוך היא חייכה.
"אני אוהבת אותך עדי אטיאס." היא אמרה בחיוך וקולה היה עדין וחלש. "אני נלחמתי בשביל לראות אותך להרגיש אותך למה לא נישקת אותי ככה כל כך הרבה זמן חיכיתי לזה לאהבה החזקה שלנו." היא לחשה קולה קצת התחזק.
"אמרתי לך אהובתי פחדתי לא להרגיש אותך," אמרתי לה בעצבות.
"תחבק אותי חזק אני רוצה אותך." היא לחשה חיבקתי אותה היא ליטפה אותי.
"אני צריך לקרוא לרופא ולספר שהתעוררת." אמרתי לה היא חיבקה אותי חזקה יותר.
"לא אל תלך אני רוצה שתהיה לידי," היא לחשה בקול עדין מאוד.
"אני לא הולך אני כאן אני אלחץ על פעמון והוא יבוא." לחשתי לה חיבקתי אותה מנשק את שפתיה הרכות. לחצתי על הפעמון הרופאים נכנסו מהר לחוצים.
"מה קרה?" הרופא שאל לחוץ.
"לירז התעוררה," אמרתי הוא הביט בלירז שחיבקה אותי ברכות.
"טוב בואו נבדוק אותה." הוא ניגש ואחל לעשות לה בדיקות כשראה שהיא בסדר הוא אמר לה לא לישון בינתיים כמה שעות ויצא.
"כמה הייתי במצב הזה עדי?" היא שאלה אותי פתאום מביטה בי.
"חצי שנה לצערי, למה עשית זאת? למה פגעת בעצמך?" שאלתי אותה בקול שבור היא הביטה בי עיניה עצובות היא חיבקה אותי חזק יותר.
"כי החיים שלי בלעדיך לא שווים כלום, רציתי שתשכח ממני כי אני רק פוגעת בך." היא לחשה בקול עדין שלה חיבקתי אותה בחוזקה.
"את לא מבינה מאותה סיבה גם חיי לא שווים כלום אם את לא שלי החיים שלי גם לא שווים כלום." אמרתי לה היא בכתה בשקט.
"אם אתה תפגע בעצמך שוב אני אמות אני לא יכולה בלעדיך. כשהבנתי מה עשית ואיחרתי מתתי שם מכאב הכל כאב האוויר לנשימה כאילו לקחו ממני הכל... היית מכוסה בדם התפללתי לאלוקים שתהיה בסדר התקשרתי לרטמיר כי פחדתי לא ידעתי מה לעשות עדי." היא בכתה מחבקת אותי חסרת אונים. "לא היה לי כלום עם הנער הזה הוא סתם התגרה בי רבתי עם כנופייה שלו כשברחתי בשישי לפני מה שקרה." היא לחשה לי בוכה חיבקתי אותה מנגב את דמעותיה.
"זה מאחורינו אהובתי תרגעי זה עבר." לחשתי מנסה להרגיע אותה חיבקתי אותה ונישקתי אותה שוב היא נרגעה קצת.
"תשבע לי שלא משנה מה יקרה איתי או יקרה בנינו אתה לא תתאבד?" היא לחשה בקול רועד.
"אני לא יכול לירז כי אני אוהב אותך את היחידה בחיי." אמרתי מלטף אותה.
"תשבע!" היא אמרה מביטה בעיניי מלטפת את פני.
"נשבע." אמרתי לה.
"תשבעי לי שגם את לא תתאבדי לא משנה מה יקרה בנינו ואיתי?" היא הביטה בעצבות בפני וחיבקה אותי בחוזקה.
"נשבעת," היא לחשה לאוזני מחבקת.
"יופי עכשיו אנחנו לא נחשוב על זה יותר תרגעי יפה שלי אני כל כך התגעגעתי לחיוך שלך תחייכי שוב." אמרתי לה קצת מרחיק את עצמי בשביל להביט בפניה היא חייכה חיוך קורן שלה כאור שמש כזריחה יפה וטהורה. "יפה שלי את יפה יותר מתמיד." אמרתי לה בחיוך.
"אני אוהבת אותך," היא אמרה ברכות עיניה נראו רציניות קצת.
"מה יש לך יפה שלי?" לחשתי לה ברוך.
"הילד שלך ושל ולוסי-" היא התחילה להגיד קטעתי אותה.
"הוא לא הילד שלי הוא הילד של בריאן," אמרתי לה בקול רציני.
"מה? איך?" היא שאלה מבולבלת.
"לוסיאנה התוודה יומיים אחרי שהיא גילתה שניסינו למות שנינו. היא סיפרה את האמת לבריאן ולנו בפומבי היא הודיעה ששיקרה. היא הצטערה מאוד על מה שקרה היא התנצלה בפני, וכל יום היא באה לפה וגם היום מנסה להתנצל בפנייך. היא אהבה את בריאן אבל בגלל שהוא היה כמוני בסוג של ערסיות היא החליטה שאני מתאים לה. עכשיו היא הבינה מה היא הפסידה היא הפסידה אותך אבל עכשיו שום דבר לא יהרוס את האהבה שלנו." אמרתי לה מנשק אותה היא עצרה אותי בפתאומיות.
"עדי אני רוצה להתנצל סליחה שלא האמנתי לך הייתי טיפשה." היא אמרה מחבקת אותי בחוזקה.
"כן הטיפשה שלי שרק אותה אני אוהב." אמרתי צוחק ומנשק אותה בשפתיה היא עצרה שוב.
"רגע למי קראת טיפשה אה?" היא אמרה בכעס מעושה.
"והינה הפראית היפה שלי חזרה ואני שוב מאוהב אש." אמרתי לה בחיוך היא צחקקה.
"אהוב שלי פראי שלי מאוהבת בך אש." היא החזירה לי ונישקה אותי התנשקנו צוחקים הצחוק שלה היה כל כך מתוק ויפה יותר מתמיד.
"אנחנו צריכים להתקשר להורים שלך ושלי הם דואגים לך מאוד לירזי," אמרתי לה היא הפסיקה לצחוק והביטה בי במבט רציני.
"אני חושבת שלהורים שלי לא יהיה אכפת." היא אמרה לי. "הרי לא דיברנו מאז שנסעתי לכאן." היא אמרה לי חיבקתי אותה בחוזקה.
"את לא יודעת עד כמה אכפת להם אמא שלך כל כך דאגה לך. אביך מאוד לחוץ לא מסוגל להתרכז בכלום כל היום שואל לשלומך. מבקר פעם בכמה זמן ואימך פה חצי שנה מחכה לך לירז הם אוהבים אותך מאוד." אמרתי לה את האמת חיבקתי אותה בחוזקה. "בואי נפתיעה אותם." אמרתי לה מושיט לה את הנייד.