כבשתי אותך!!!!

כבשתי אותך פרק 48+49 : יפיפייה הנרדמת חלק א'

•רינה P.O.V•
ישבנו במסדרון ממתינים לדעת מה קורה לילדים שלנו. ראיתי שני רופאים יוצאים ליבי פעם בחוזקה התפללתי לאלוקים שלא ייקח את ביתי היחידה. ואת הבחור הצעיר הזה לא מגיעה להם.
"משפחת אטיאס," שרית ישר קמה וגם שלמה וגם אנחנו נעמדנו מול הרופא.
"מה מצבו ד"ר איך הבן שלי?" שרית בכתה חיבקתי אותה עומדת ודמעות בעיני.
"בינכם במצב יציב הוא יהיה בסדר הדופק חזר מצבו נוטה להשתפר." הרופא אמר לנו מרגיע אותנו נשמתי עמוק שרית בכתה.
"שרית הוא בחיים הוא יהיה בסדר שמעת מה הרופא אמר מצבו משתפר." ניסיתי להרגיע אותה למרות שהרגשתי מועקה וכאב בלב דאגתי לשניהם.
"דוקטור מה עם לירז?" שאלתי אותו מנסה לשמור על קול יציב.
"מצבה לצערי הרב היא בחיים דופק שלה סביר אבל היא בתרדמת לצערי הרב." הרופא אמר לי את המילים הייתי בהלם. דמעות זלגו בעיניי ליאור חיבק אותי לא יכולתי כאב לי שביתי במצב הזה.
"ד"ר מתי היא תתעורר מהתרדמת הזו?" ליאור שאל  קולו כאוב שבור.
"אחוזים נמוכים זה תלוי זה יכול לצערי הרב לקחת שבועות חודשים שנים אפילו תלוי עם מצבה ישתפר. אני מצטער משפחת יזראילוב אנחנו כל מה שביכולתנו להציל את ביתכם." אמר הרופא בקול רציני.
נשברתי הרגשתי שאני רואה שחור.
"רינה!" שמעתי את ליאור קורא בשמי.

•נטלי P.O.V•
הבטתי במצבה המר של רינה ראיתי את שרית אימו של שרית בוכה גם בעיניי זלגו דמעות לירזי. למה זה קורה לך את הרי לא עשית שום דבר רע לאף אחד. מסכן עדי כשהוא יגלה מה קרה ללירז הוא בטח יסבול מאוד בכיתי מחובקת בזרועותיו של נפתלי. בוכה לא יכולתי עם זה לראות את אחותי חברה שלי הבחורה יחידה שאני בוטחת בה בתרדמת.
הכל הולך ומדרדר רק על מה זה להם? איפה הם חטאו שזה מגיעה להם? לא מספיק הם סבלו שניהם במיוחד לירז אחרי מותו של דין. ועכשיו עם עדי היא סבלה ונפגעה כל כך קשה.
"נטלי היא תהיה בסדר היא תשרוד." נפתלי בכה בשקט ראיתי בדמעות שלו. "אני מצטער נטלי," הוא לחש מחבק אותי בוכה. ראיתי את רטמיר יושב שבור פניו מכוסות בדמעות הוא לא דיבר עם אף אחד הוא נראה כל כך גרוע כאילו היא... מתה.
"רטמיר אנחנו נעבור את זה." גל אמרה בכאב בוכה אליה הוא הרחיק את ידה הוא קם, והתרחק ממנה והתעלם מהרופאים שאמרו לו שאסור להיכנס. הוא נכנס בכל זאת מתעלם מאיתם והלך.

•רטמיר P.O.V•
כששמעתי את מה שהם אמרו הכל התנפץ בתוכי. כשהרופא אמר שיש סיכוי שהיא לא תחזור לעולם. כשהם אמרו זאת הרגשתי שלקחו לי את הלב גם על הדרך הילדה הזו היתה כמו אחות שלי. היינו מדברים על הכל היא לא רק אחות היא תמיד חברה ידידה שתמכה בי. נכנסתי לחדר היא שכבה חיוורת מתמיד קצוות שיערה היו בדם צווארה היה מכוסה בסימנים סגולים כחולים מהחבל הארור הזה. עיניה היו עצומות רגועות כמו תמיד שפתיה האדומות כיין היו עכשיו כחולות סגולות חיוורות היא היתה רזה עדינה. התקרבתי אליה היא היתה בבגדי בית חולים כחולים חיבקתי אותה בוכה לא יכולתי לראות אותה ככה.
"לירזי מתוקה ילדה יפה אחות אהובה שלי אל תלכי כואב לי הלב, אני מתחנן אל תשאירי אותי אני אוהב אותך אחותי. מאז שהכרתי אותך.. את שינית אותי לימדת אותי לכבד בנות יותר. גרמת לי לראות את גלוש שלי היית לצידי תמכת בי חיזקת אותי גרמת לי לחייך הרבה.  עכשיו אני רואה את הילדה היפה שלי אחותי שוכבת לה כאן ולא מגיבה. אני מתחנן יקרה שלי תחזרי אם לא בשבילי אז בשביל עדי הוא אוהב אותך לירזי מלאכית קטנה שלי אני כאן בשבילך אני נשבע לך אני לא יכול בלעדייך אל תלכי." חיבקתי אותה מלטף את שיערה העדין החזקתי בידה מנשק את ידה ברכות ידיה נותרו רכות עדינות כמו פעם רק שהן היו קרות עכשיו קצת. הצמדתי את ידה קרוב אליי מחמם את ידה לא נותן לקור לעטוף את ידה.
"רטמיר..." שמעתי קול חלוש מוכר הסתובבתי קמתי על רגליי ניגבתי את דמעותי עזבתי את ידה והלכתי אל עדי חיבקתי אותו. "מה קורה לך?" הוא שאל בקול חלוש ונתן לי חיבוק קליל גם והתנתקתי ממנו. שתקתי לא יכולתי להגיד לו מה עובר עליי ומה הולך לעבור עליו בקרוב.
"אחי איך אתה מרגיש?" שמרתי על קול רגוע.
"אני בסדר, מי זו שם שוכבת?" הוא שאל אותי בקול חלוש הוא הסתכל. "זו לירז?" הוא אמר מביט בה פניו כואבות. "מה קרה לה רטמיר? למה היא כל כך חיוורת?" הוא שאל לחוץ ניסיתי להחזיק את הדמעות שתקתי לשנייה.
"אחי תירגע תנשום אני הספר לך הכל מבטיח אבל לא עכשיו." אמרתי מנסה להרגיע אותו.
"תספר לי עכשיו מה קרה לה?" הוא אמר בקול יותר גבוה ועצבני.
"תירגע אתה אחרי ניתוח אני אסביר לך." אמרתי לו בקול שקט הוא נשם עמוקות ואני התכוננתי לגרוע ממה שיקרה עכשיו.