כבשתי אותך!!!!

כבשתי אותך!! פרק 12: עיוורון בין אויבים חלק ב'

•גל P.O.V•
ישבתי לי בכיתה מקשיבה למורה החופרת לאזרחות,״ לא היה לי כוח להקשיב לה. התעסקתי מתחת לשולחן באייפון שלי שלחתי הודעה ללירז. אבל היא לא היתה זמינה זה מוזר בשבילה לא ראיתי אותה מהבוקר חיפשתי אותה עם נטלי, והבחורה החדשה בקבוצה שלנו לוסיאנה. היא נראתה משוחררת אחרי הקניות והתנהגה דווקא כמונו לירז עשתה עבודה טובה. אתמול תימור באה אליי לדבר היא ביקשה ממני לחזור לקבוצה שלה, אבל הסברתי לה שיש לי קבוצה חדשה נגד הזרם. היא כעסה מאוד שהזנחתי את החברות שלנו למען לירז, אבל הסברתי למפגרת שזה לא בגללה את האמת—זה לא בגללה זה בגלל— רטמיר הוא הרס אותי יום אחרי הטיסה ראיתי אותו תופס לו סטוץ עם איזו זונה בריטית. כעסתי מאוד ממנו הבן זונה הוא התחיל איתי, והרס אותי מזל גדול שלא הפכתי את עצמי לסטוץ. עכשיו הוא המטרה שלי אני מתכוונת להרוס אותו.
אני מודה בהתחלה הוא היה מדהים מושלם עבורי נדלקתי עליו קצת, אבל עכשיו אראה לו מזה לשחק ברגשות. כשהיה צלצול יצאתי לי מהכיתה פגשתי את ניקול.
"היי גל, מה קורה?" היא אמרה בחיוך.
"סתם נתקעתי בשיעור חופר." אמרתי לה היא צחקקה.
"כנ"ל אצלי." אמרה לי צעדנו במסדרון הבנים הביטו בנו וכמו תמיד ידענו מה עושים איתם אם הם מתקרבים אלינו.
"מה למדת?" שאלתי אותה.
"היסטוריה." היא אמרה בייאוש צחקקתי.
"הו באמת יותר חופר מאזרחות." אמרתי לה בחיוך.
"אז מה נצא לצייד עבדים?" היא שאלה בחיוך רחב.
"בשמחה רבה נשבור ונרסק להם את הנשמה." אמרתי לה בחיוך.
"בעיקר לסטוציונרים שעכשיו בוהים בנו אחד מהם." היא אמרה לי הרמתי את מבטי ראיתי את טמיר הוא הביט בי חייכתי חיוך ארסי מוכן.
"אני רואה שהוא לא היחיד." אמרתי לה היא הרימה את מבטה וקלטנו את בריאן מביט בה חייכתי.
"יאללה הולכים רגיל מחרבנים אליהם." ניקול אמרה צוחקת צחקתי גם.
"בעד יאללה מלחמה יחי נגד הזרם." אמרתי לה בחיוך בקול נמוך ועברנו מולם הולכים.
"נגד הזרם." היא אמרה לי בצחקוק. טמיר הביט בי כשעברתי הוא תפס בזרועי הרמתי את מבטי.
"מה אתה רוצה?" שאלתה באדישות משתחררת מאחיזתו.
"את ואני לא סיימנו את השיחה שלנו נשמה." הוא אמר לי בקול רציני.
"סיימנו עכשיו." אמרתי הולכת משם הוא הביט בי הולכת.
"גל!" הוא קרא לי, חייכתי הולכת עם ניקול.
"אז מה הוא רצה ממך הסטוציונר הזה?" היא שאלה אותי חייכתי אליה.
"כל מה שכל אחד רוצה, ולכן אנחנו נראה להם מה אנחנו שוות אנחנו מלכות מולם והם עבדים שלנו." אמרתי לה היא חייכה.
"נכון מאוד גל." היא אמרה לי. "תגידי הבחור הזה ישראלי לא?" היא שאלה אותי.
"ישראלי אבל זה לא נותן לו את הזכות לפגוע בבחורות טובות כמונו." אמרתי לה.
ישבתי מביטה בנוף של השלכת בעצים המכוסים באדום, ובעלים הזהובים ואדומים סביבי על הרצפה, והבנתי שדבר אחד אני רוצה בחיי לחזור הביתה להיות שם עם ההורים שלי. אני מתגעגעת אליהם מאוד כאן החיים שונים לא כמו בישראל הכל זר, ורחוק אמן שה' ישמע את תפילתי ואחזור לביתי.

•לירז P.O.V•
הבטתי בשמי החורף זרועותיו עוטפות אותי, הרגשתי בפעם הראשונה בחיי עצבות וכאב הכל מעורבב בתוכי. לא יכולתי להביט בשמיים של סתיו הזה. טמנתי את ראשי בחזה שלו מנסה לא לחשוב עד כמה אני פגועה, עד כמה שניסיתי לברוח מהכל. הרגשתי רע כאילו משהו בגרוני נתקע וחונק אותי חזק, אבל ידעתי שלא אראה את חולשתי מולו. אם אראה הוא ינצל את זה. אף פעם לא אראה לו שכואב לי אסור לאויב לראות אותי נשברת מבפנים אסור לי. ידו ליטפה אותי עצמתי את עיניי חזק שומרת את הכל בפנים הכל. כול תחושה כל כאב שנאתי כל רגע כזה, אבל לא היתה לי ברירה זו הדרך היחידה לעצור את עצמי אסור לו לדעת מה עובר לי בנשמה שלי.
"אני רואה שנעים לך לטמון את ראשך בחזה שלי." הוא אמר לי.
"לא נוח לישון ככה כשהשמש מגיעה לי לעיניים אז אין לי ברירה אין לי כרית יותר טובה." אמרתי לו בקול ציני שלי.
"על מה את חושבת?" הוא שאל אותי מלטף את שיערי.
"עליך איך שבא לי להרוג אותך." אמרתי בקול ציני הוא צחקק.
"באמת את מאוהבת בי עד כדי כך?" הוא אמר לי בחיוך צחקקתי צחוק מלגלג.
"אני אוהבת אותך? הבדיחה הכי טובה ששמעתי." אמרתי.
"בטח שאת מתה עליי, את משתגעת מתה להיות איתי כל הלילה." הוא אמר בחיוך.
"אתה חי בסרט שהתסריט שלו גרוע עדיף שאתאהב בנמלה מאשר בך." אמרתי לו בחיוך. "אתה מוכן לשחרר אותי כבר?" אמרתי לו בכעס.
"אם תנשקי אותי אולי." אמר לי בחיוך תחמן כל כך צפוי למה אני יכולה לצפות ממנו.
"ואם אספר לך משהו שאתה לא יודע עליי?" אמרתי בחיוך מפתה.
"תלוי עד כמה זה יהיה מעניין." הוא אמר הרמתי את מבטי מביטה בעיניו ומורידה את מבטי.
"ספרי לי כי לפי המבט שלך קשה או מביך זה." הוא אמר חייכתי לעצמי מרוצה.
"אתה זוכר את היום שזרקתי את עצמי מהצוק?" שאלתי אותו ידעתי שהוא חייב לזכור.
"כן ביום שאכרזת לי מלחמה והבהלת אותי למוות." עיניו נראו עצובות לרגע.
"כן באותו יום הייתי להוטה מעצבים, שבהתחלה לא היו קשורים אליך. ואז אתה הוספת אותם כשהתנהגת כמו אידיוט ואחר כך—" הפסקתי רציתי שהוא יסתכל לי בעיניים ולא יביט בגופי הוא כמו תמיד מסתכל על גוף. למה עוד אפשר לצפות מסטוציונר מטומטם אלוהים שיתבגר כבר.
"מה אחר כך?" הוא שאל אותי עיניו היו על עיניי שתקתי לשניה.
"אחר כך." השיניים שלי חרקו טיפה. "אחר כך ברחתי מהבית." אמרתי לו לא מספרת בדיוק.
"למה בגלל שההורים שלך העבירו אותך לפה?" הוא שאל אותי.
"כן ולא." אמרתי לו.
"תסבירי." הוא ביקש ממני.
"כן בגלל שהם החליטו לשלוח אותי לכאן, ולא בגלל שידעתי שהחופש הבחירה בידיים שלי לא שלהם." אמרתי לו.
"למה הם שלחו אותך לפה?" הוא שאל אותי ידיו ליטפו אותי ברוך.
"ואותך?" שאלתי אותו.
"השתכרתי וחזרתי מתי שרציתי." הוא ענה פעם ראשונה בכנות.
"אצלי אני ונטלי עשינו מסיבה והשתכרנו ההורים שלנו חברים מהתיכון אז אפשרנו לעצמינו לעבור את גבולות בלגנו את הבית ועשינו את זה בגדול." אמרתי לו.
"שובבה את אה." הוא אמר לי.
"אבל, זו לא הסיבה האמיתית שלהם." אמרתי לו.
"מה הסיבה האמיתית?" הוא שאל.
"הם מנסים לשבור אותי כי אני מרדנית בשבילהם, הם חושבים שרק יקרבו אותי אליהם. אבל הם עושים ההפך מרחיקים אותי מהם." אמרתי לו את האמת לא ציפיתי לספר לו. הוא ליטף אותי ושחרר קמתי מביטה בשמיים האפורים והלכתי.

•עדי P.O.V•
היא פתחה לי היום חלק קטן מליבה זאתי, היא מתחילה לבטוח בי ואני נמשך אליה לא כגוף אלא כאדם. מי את באמת לירז יזראילוב? מי את מאחורי מסכת הגיבורה הלוחמת?!מי את בנשמתך האם קיים בך צד העדין ושברירי?