כבשתי אותך!!!!

כבשתי אותך!! פרק 13: עץ התות אהבה

•לירז P.O.V•
עזבתי אותו הולכת לחדרי ידעתי שאין טעם ללכת ללמוד הלכתי להתקלח לבשתי פיג'מה חורפית ושכבתי לישון.

****חלום****
התעוררתי על ספה בצבע בז' גדולה, שכבתי לי לאורכה. כשלידי היו ילדים קטנים בסביבות גיל שלוש וארבע הם שיחקו להם סביבי. החדר בסלון היה קטן בצבע מוקה עדין, והוילונות היו גם בצבע בז', מנורה רגילה היתה על תקרה. עד שאחד הילדות הקטנות ניגשה אליי, וחיבקה אותי שיערה היה חום בהיר עיניה היו צבע דבשי בגוון של שחור שפתיה היו עבות ומוכרות בגוון אדום חזק כיין, היא היתה חיוורת כמוני מעוד. לא יכולתי שלא לחבק את הילדה היא היתה בגיל שלוש, פניה היו מתוקות הרמתי את הילדה מחבקת אותה, היא עטפה אותי בידיה הקטנות ראיתי שהיא לבושה פשוט מאוד היא לבשה שמלה כחולה חורפית קטנטונת בצבע כחול.
"אמא..." הילדה אמרה לי הופתעתי. ואז שאר הילדים הגיעו שני בנים ובת קפצו אליי בחיבוק. הייתי מבולבלת לא הבנתי מה קורה כאן? הבטתי בילדים הקטנים. חיבקתי אותם לא יודעת מה הולך כאן. הילדים היו יפיפיים הבטתי בהם בכל אחד. הבנים כל כך הזכירו לי מישהו לא יכולתי להבין את מי עיניהם היו בצבע דבש שיערם חום ושפתיהם עבות אדומות כיין והם היו חיוורים. הבטתי בהם.
"אמא מה קרה איתך?" הילד אמר לי הופתעתי חיבקתי את הילד הראשון בזרועותיי ולחשתי לו.
"כלום מתוק שלי אתם רעבים?" שאלתי את הילד הוא לבש חולצה ארוכה לבנה ואחיו לבש בחום.
"כן אמא." הוא אמר קמתי על רגלי הרמתי את הילד ושמתי לידו את הילדה והילד השני וניגשתי לילדה האחרונה וחיבקתי אותה חיבוק חם ואוהב. היא הביטה בי בהפתעה שיערה היה חום רוסו ועיניה שחורות עם גוון אפור היא היתה חיוורת ושפתיה היו כשלהם. היא חיבקה אותי בידיה הקטנות.
"אמא אני אוהבת אותך מאוד אני רעבה." אמרה לי בעיניה דמעות הרגשתי כאב באיזה מקום בליבי כל כך כואב.
"זוהר אל תבכי ילדה של אמא הזוהר שלנו." פלטתי מופתעת איך אני יודעת את שמה? היא חייכה אליי בעיניה עדיין נוצצות הדמעות.
"את תמיד אומרת לי את זה מאמא שלי." היא אמרה לי כמו שתמיד קראתי לאימי ברוסית בבית.
"לכי מתוקה תנוחי, עם אחייך ואחותך מתוקה שלי, ואני אכין לכם לאכול משהו." אמרתי להם בחיוך רחב וגדול. צעדתי למטבח פתחתי את המקרר והוא היה ריק מאוכל. הייתי מופתעת לא ידעתי מה לעשות חיפשתי בארון, וראיתי שקדי מרק וטיפה מרק ידעתי שהם לא יהיו שבעים. ראיתי ארבע תפוחי אדמה חתכתי לבקוביות קטנות, וראיתי עוגיות שבילדותי אכלתי קווקזים ורוסיים בובלצ'קה ככה קוראים לזה, הם היו עגולים כבגיילה ומתוקים. כשבישלתי ראיתי ספגטי קצת בישלתי ממה שהיה בזמן שבישלתי שמעתי דלת נפתחת.
"אבא!!" הילדים צעקו מחבקים בחור צעיר בדלת הוא חיבק אותם חזרה בחום.
"ילדים שלי מתוקים!" הוא חיבק אותם התרכזתי בבישול שלי כשסיימתי הוצאתי צלחות, וסידרתי הכל במטבח. כשעבדתי הרגשתי שמישהו מחבק אותי בחוזקה.
"לירז כמה שהתגעגתי אלייך אהובתי." שמעתי אותו לוחש זיהיתי את הקול והייתי בהלם הוא? הוא מכל האנשים שבעולם? הסתובבתי מביטה בפניו היפות הוא הביט בי בחיוך.
"לא תחבקי את בעלך לירזוש?" היססתי קצת אבל חיבקתי אותו בחוזקה הוא חייך צוחק. "כל כך התגעגעת אליי לירזוש חשבתי שלא אחוש זאת." הוא צחקק חייכתי עצמתי את עיניי.
"אם אתה לא רוצה אתה יודע אני יכולה להפסיק." אמרתי לו בחיוך מפתה.
"אל תפסיקי לעולם יפה שלי." הוא אמר לי בחיוך.
"הוי הסיר אטיאס זוז שנייה." אמרתי לו התחלתי לסדר את הסיר ושמתי על הצלחות עמוקות מרק עם תפוחי אדמה ושקדי מרק.
"הרבה זמן לא קראת לי אטיאס התחלנו שוב את כבר לא יזראילוב את כבר אטיאס כמוני," הוא צחקק. מה? איך לא הגיוני? הוא סטוציונר.
"תעזור לי לערוך את השולחן חיים שלי ומבטיחה לך לרדת מהכינוי עדידוש." אמרתי בחיוך.
"בסדר מתוקה אני מתפשר איתך לירזוש." הוא אמר בחיוך לוקח את ספגטים והמרק עם העוגיות בובלצ'קה הכנתי תה חם ושמתי את המרקים בשלוחן הנקי הילדים ישבו מחובקים מביטים בנו והתיישבנו סביב השולחן עם האוכל המועט.
"ילדים שלי אני מבטיח לכם שהכל יהיה בסדר עכשיו קשה מחר יהיה יותר טוב." עדי אמר להם ישבתי שקטה.
"תוכלו מתוקים שלי בואו לא נדבר על דברים עצובים." אמרתי בחיוך הם התחילו לאכול את האוכל שהכנתי. אחרי הארוחה הבנים הקטנים חיבקו אותי והבנות חיבקו את עדי חייכתי אליהם.
"אמא תשירי לנו את השיר על עץ התות שאת תמיד שרה." אמר לי יגל הוא הביט בי.
"כן." אמרתי והתחלתי לשיר להם את השיר בשקט. והם נרדמו בזרועותיי ישנים כשהם נרדמו ראיתי את עדי מתקרב אליי. כשהילדים ישנים זה היה מוזר הוא שם את ראשו על גב הסלון ונרדם גם אני.***
התעוררתי מהחלום המוזר מביטה דרך החלון לא הבנתי מה לעזאזל ראיתי מה קורה איתי?