כבשתי אותך!!!!

כבשתי אותך!! פרק 25: חיוך של מלאך עצוב

•גל P.O.V•
התעוררתי בחדר אחר שהוא לא שלי הרגשתי יד מחבקת אותי הסתובבתי וראיתי את טמיר ידעתי שהוא סטוציונר. אבל יופיו היה מדהים מכל גן עדן הבטתי בפניו ועיניו הישנות וחיוך מתוק על שפתיו חייכתי. באותה מכה במוחי צצה המחשבה למה אני כאן אתמול בלילה אטיאס הבן של זונה החליט לשיר לנו ליד החלון האידיוט הזה. רגע— מדברים על האידיוט אני מקווה בשבילו שהידיים שלו לא על לירז אחרת אני קוברת אותו. בפירוש הוא יודע שהיא לא סובלת את זה ואני לא אתן לו!! באתי להסתובב יד חיבקה אותי מצמידה יותר עמוק לחזה נשמתי את ריחו המתוק ריח של בושם גברי ריח של טמיר. הרגשתי את ידיו מלטפות ברוך את שיערי ידיו היו עדינות והוא חייך. "גל מתוקה שלי." הוא אמר עיניו עצומות חייכתי מוכנה לתת לו צ'פחה שיקום. "כמה כיף לקום איתך ולהרגיש את שיערך המדהים והרך את ריח גופך ולראות פנים יפות כמו שלך." הוא אמר בחיוך פוקח את עיניו מביט בי עיניו יפות בוערות כאש יפה וחמה.
"אני מציעה לך ביפה לסתום את הפה ולא לעצבן אותי." אמרתי קלטתי מה המטרה שלו היתה בכל זה להסיח את דעתי. ולא לחשוב על לירז ואטיאס ולא לחשוב על לתת לזבל המזדיין הזה מכות.
"תירגעי מתוקה שלי." הוא לחש והתקרב אל שפתיי ודחפתי אותו קמה ראיתי את אטיאס ישן וחיוך מלאכי על שפתיו ואת לירז רגועה ושקטה. היא ישנה כל כך רגועה ידיה מחזיקות בידו שמחבקת אותה.
"גל תעזבי אותם את יודעת שאני מכבד ואוהב את לירז כאחות מתוקה שלי.." הוא אמר לי בלחש רציתי להכות את אטיאס על אתמול לא משנה לי הוא כבר עולה לי על העצבים בן זונה הזה שליח השטן!!!!! סאמק ינעל אחותו הצולעת.
"בסדר אני אתנקם בבן זונה הזה אחר כך ועכשיו בוא נלך." אמרתי לו הלכתי לחדר שלי ושם התלבשתי הוא חיכה במסדרון כשראה אותי עם תלבושת חייך.
"יפיפייה כמו תמיד." הוא אמר לי בחיוך המדהים שלו סקסי מתמיד.
"בוא." אמרתי לו תופסת בידו ויצאנו לאכול.  אחרי רבע שעה חצי ונטלי יצאו ואיתם קוקו תימור וניקול והרוסים ולוסיאנה. שמיום ליום לא מוצאת חן בעיני המבטים שהיא שולחת ללירז. ראיתי איך הביטה אצל המעצבת אתמול היא מביטה בה בעיניים כל כך מלאות קור. כשאמרתי לה על הלבוש היא התלבשה כמו פרוצה בנים התחילו איתה בגלל שנראתה כמו פרוצה פקצה. אני מסתכלת על לבוש והאודם זה לא הלבוש שלירז לימדה אותה היא נראית תסלחו לי כמו זונה.. ומתנהגת כמו זונה. היא התיישבה ליד נטלי מחייכת.
"בוקר טוב גל מה שלומך?" היא שאלה אותי בחיוך שלה.
"ברוך ה'." אמרתי לה בקול הרגיל והאדיש שלי מנסה להשתלט על עצמי. הרגשתי זעם בתוכי כששאלה זאת התנהגתי במתינות ורגיל.
"דרך אגב מישהו ראה את לירז?" היא שאלה אותנו אני והבנים הבטנו אחד בשני ועניתי.
"היא יצאה לריצת בוקר מחוץ לחומות." אמרתי להם בקול רגיל.
"כן שכחתי היא הכי ספורטיבית בינינו היא הרי לומדת אגרוף." היא אמרה בחיוך רגועה הייתה לי הרגשה שזה חיוך צבוע שלה. ואז הגישו את הארוחה ובפעם הראשונה שני הקבוצות ישבו יחד.