כבשתי אותך!!!!

כבשתי אותך!!!!! פרק 44: גם החיבוק החם הפך לקר

"לחכות זה כואב. לשכוח זה כואב. אבל לא לדעת מה מהם לעשות זה הסבל הגדול ביותר."
(פאולו קואלו)

"תקראי לי אנוכי, אבל את אחת מהברכות שאני לא מוכן לחלוק עם אף אחד אחר."
(לא ידוע)

"כשדלת אחת של שמחה נסגרת, אחרת נפתחת; אך לעתים קרובות אנו מסתכלים כל-כך הרבה על הדלת שנסגרה עד שאנו לא מבחינים בזו שנפתחה בפנינו."
(לא ידוע)

•נטלי P.O.V•
בוקר הגיעה השמיים עדיין קודרים מימי הגשם הארוכים שהיו. בשלושה הימים האחרונים, למרות הגשם עדיין היה לי מצב רוח מרומם כך גם לכל הבנות. התלבשתי עדיין נותרתי עם הצבע החדש שלי כבר חודש לא עוזב כפי שנלי הבטיחה לי. התלבשתי בתלבושת חולצה לבנה ומאליה מעיל לבן עדין קל. "לירזי חיים שלי את יכולה לעשות לי צמה?" שאלתי אותה אחרי שאספה את שיערה לקוקו גבוה וצמא סינית עדינה.
"כן חיים שלי, רוצה צמה סינית?" שאלה מראה על שלה היא עשתה צמה משורש שיערה מלמעלה עד קצבות מדהים התאים לה. היא חייכה מתקרבת אליי כשישבתי על הכיסא של ספרייה היא אחלה לעשות לי אחרי עשר דקות היתה לי צמא מושלמת. שיערי היה ורוד יפיפה. אני ולירז היחידות שאשארנו את שיערנו כמו שהיה כל השאר צבעו למה שהיה להן קודם. לירז ואני זרמנו עם הצבע שהיה מושלם עלינו. גל חזרה לשיערה השתני ותימור לחום בהיר שלה. התלבשנו לירז לבשה את התלבושת הלבנה בלי העניבת הפרפר האדומה משאירה שני כפתורים פתוחים. ולבשה אפודה עור שחורה יפה כשעל צווארה מגן דוד שחור ואריה מחובר עליו וטבעת יהלום גדולה בצבצה. לא ראיתי בעבר את הטבעת אבל ראיתי אותה מנסה להסתיר אותה לכן לא שאלתי. התאפרתי באודם סגלגל ועיפרון בינתיים כשהיא שמה אודם ורוד חיוור על שפתיה, ועיפרון ומסקרה היא הדגישה את עיניה בהרבה שחור. היא לבשה סקיני טייץ שחור מעור ומגפיים נמוכים.
"ואו את נראית כמו כוכבת רוק אחותי." גל אמרה לה גל לבשה חולצה לבנה גם מעיל עור על כתפייה היא שמה אודם ורוד דובדבן עדין והרבה מסקרה ועיפרון ואיילנר עיניה הבהירות בלטו. היא שמה חגורה שחורה משבצות כסופים שחורים על סקיני קרעים שלה ומגפיים שחורים עד ברך.
"מי שמדברת." אמרתי לה צוחקת.
"שני פראיות שלנו תימי את מוכנה?" שאלתי אותה בחיוך.
"מוכנה נשמות." תימור נראתה ואו היא לבשה את חצאית מיני ג'ינס עם גרביון וחולצה לבנה ארוכה של בית ספר, ופיפיון במקום עניבה של בית ספר באדום. היא שמה אודם אדום ומסקרה ועיפרון אילנר מוכנה היא לבשה ז'קט לבן מצמר.
"אני רואה שכמו תמיד גל ולירז נראות בנינו הפראיות." אמרתי לה כשבחנתי את לבוש שלנו.
"כן את צודקת יאללה בואי יואל מחכה לי." היא אמרה יצאנו לנו מהחדר הולכות לחדר אוכל. כמו תמיד כולם הביטו בחבורה שלנו הבנים בחיצוניות שלנו והבנות בקנאה. הלכנו אני ותימור לשולחן של הבנים לירז הלכה לזה של נגד הזרם רטמיר וגל החליטו להיות נטרלים וישבו בשולחן לשניים לבד. ראיתי את אטיאס עם שני בחורות לסטוץ זכרתי את השיחה שלנו אני עדיין עוקבת טוב טוב אחרי מה שקורה. ובמיוחד אחר המהלכים של לוסיאנה ושאר הבנות.
"היי יפיפייה מה קורה?" נפתלי קם כשהגעתי לשלוחן הוא נישק את שפתיי ברכות והתיישבתי לידו. ראיתי את תימור ואת קוקו גם מתחבקים ומתנשקים קלות.
"מה קורה? איך ישנת יפה שלי?" הוא שאל אותי בחיוך.
"הכל מושלם חיים ישנתי טוב." אמרתי לו בחיוך ראיתי את מבטו של אטיאס מכוון עלינו.
"איך השאר?" הבנתי למי הוא התכוון במילה שאר.
"השאר בסדר אין לך מה לדאוג." שנאתי כשהוא קורא לה השאר ללירז. נפתלי זה עיצבן אותי עניתי לו בקול קר קצת עצבני.
ראיתי את מבטו עובר על לירז היא ישבה לבד מרוחקת ניקול ונייל גם היו נטרלים מאוד לירז ישבה לבד בשולחן לשניים. עיניה היו באוכל היא אכלה בשקט מתעסקת בטלפון. הרגשתי רע שלא הייתי עכשיו לידה היא זקוקה לי היא לבד כאן.
"אהובה שלי רוצה נצא הערב?" הוא שאל אותי הנהנתי בחיוך קטן.
"בוא נלך אנחנו עוד נאחר לשיעור." אמרתי אחרי שסיימנו לאכול הולכים לנו.