•לירז P.O.V•
התעוררתי לעוד בוקר שאין בו תקווה רק ייאוש קמתי ממיטתי. ובליבי הרגשתי את המיתה בתוך תוכי אני מרגישה מתה בליבי. הפצעים האלה כואבים כל כך כאילו באו ודקרו אותי דקירה עמוקה כל כך. אני מרגישה שאני...שאני גוססת. אני עולה למעלה לקומה השנייה בחדרי מביטה בשמיים האפורים של נובמבר. הייאוש לא מרפה ממני הגשם יורד לו על האדמה הקרה של לונדון. השמש עזבה אותנו לתקופה ארוכה רק יום אפור עוטף אותנו בקור שלו. אני מתפללת בליבי לשכוח אותו את אהובי שכבר לא אהוב שלי, וכבר לא יהיה שלי לעולם. עוד מעט יהיה לו ילד ואני אהיה עוד זרה. נשמתי עמוק וניגשתי לארון בחרתי בגדים חמימים, לבשתי את התלבושת ומעליי מעיל עור שלי שהיה בול אליי, ומכנס סקיני צמוד שחור עם קרעים. התאפרתי קלות שיערי עדיין היה לבן כשלג הצבע נותר אותו צבע כמו שנילי אמרה לי, שזה יהיה במשך חודשים ארוכים הצבע הזה על שיערי. שמתי עיפרון ומסקרה קלות ואודם ורוד חיוור מאוד נראיתי חיוורת מהרגיל. באור הזה של היום. נשמתי עמוקות מתכוננת ליום הכי אפל בחיי מלבד יום מותו של אהבתי הראשונה. שרק מתקרב התאריך שבע עשרה בדצמבר חודש הבא. הקיץ עזב אותנו ואני מתקדמת החוצה בזמן שכולן ישנות להן. צעדתי לכיוון חדר אוכל שתיתי קפה מר כמו החיים שלי מרים עכשיו יהיו בלעדיו. ועוד יותר לראות אותו כאן מולי עובר איתה ומתחתן איתה. ואני אהיה לבד וקצת רחוקה ורק אני אשבר לאט ואף אחד לא ישים לב. לגשם שיורד לו כל כך חזק והערפל העוטף אותי, ומוביל אותי לתהום עמוקה ביותר. ככה מרגיש אדם שנפל פעמיים בחייו, ואם אני אפול שוב האם הצליח לקום? האם הצליח להתרומם מן הגיהינום שבו אני חיה? הבטתי בקפה ושתיתי ממנו גומרת. והלכתי לי עוזבת את הקפיטריה עליתי לאותו המקום גג של בית הספר. ידי רעדו גופי קפא שם למעלה לעמוד, הבטתי בחורף סביבי בסערה שסביבי גשם של דמעות הבניינים האפורים של לונדון נצבעו באפור עמוק כעפר פחם. הבטתי בייאוש מחפשת משהו מוכר תחושה מוכרת ונדה הכל זר כאן. הכל מלוכלך כאן זה לא קורה לי זה לא אמיתי מדוע כואב לי? אם האהבה הזו היתה בשבילו צעצועה ולא יותר מזה? עמדתי מתחת לקורת גג מביטה מרחוק בנוף כפי שהביט מרחוק כשהוא יתחתן והיא תלד את הילד הזה. פעם האמנתי שהיא החברה שלי פעם האמנתי אם אשנה אותה אם אתן לה כוח להפוך לאחת מאיתנו אני והיא נהפוך לחברות טובות. אבל טעיתי על מי עבדתי היא רק ניצלה אותי. ועכשיו אני לבד מתמודדת לא רציתי את אטיאס, לא רציתי להתאהב בו לא רציתי להרגיש אותו. רציתי להיות לבד כי פחדתי מכאב. והינה הכאב הגיעה ואני לא יודעת איך להתמודד איתו פעם נוספת למות או להמשיך לחיות?
הבטתי בשעון על ידי וראיתי שזה הזמן לשיעור מוזיקה. והוא יהיה שם ואליי להתמודד איתו. תנשמי עמוק לירז אל תשברי מולו את חייבת להילחם ברגש המטופש שמקיף אותך. את מלכת השלג זוכרת את הפראית של התיכון והגיעה הזמן להתמודד!
ירדתי הולכת לכיוון התיכון כל צעד כמו נצח עבורי, נכנסתי לכיתה אחרונה אחרי המורה הוא ישב שם כשנכנסתי כל המבטים הופנו אליי.
"לירז הינה את מדוע את מאחרת?" המורה שאלה מבטו היה אליי ואני רק חייכתי חיוך מר.
"בעיות עם הזיכרון את יודעת מגיעים לפנסיה ושוכחים הכל." אמרתי בחיוך קר כל הכיתה התחילה לצחוק. מבטו של אטיאס היה אליי הוא הופתע מעט מהבדיחה וחייך קצת.
"את היום בדרנית אני רואה טוב אם כך את תשירי היום ראשונה," המורה אמרה לי.
"מה הנושא היום?" שאלתי אותה.
"מה שתבחרי." היא אמרה.
חייכתי חיוך פראי הוא הביט בי זהו זו ההזדמנות שלי לסגור מעגל. הוא לא יראה את הפצעים שלי אני מבטיחה לכם.
"אני אשיר את השיר Natalia Kills - Break You Hard," אמרתי הוא הביט בי בהפתעה וגם נטלי והשאר כולם היו בהלם מבחירתי גיחכתי והתחלתי.
YOU ARE READING
כבשתי אותך!!!!
عاطفيةעדי אטיאס הוא בחור מרדן הנער המפונק שכל נערה או אישה נופלת אל זרועותיו, הוא מחפש רק צרות שובר לבבות. הגבר הנאה שיודע את המשחק. ״בנות בשבילי כמו נייר טואלט.״ הוא מפונק הבחור ששמו השני צרות. "אני רואה שסוף סוף מצאת את הדרך הביתה עדי!" "הגיעה הזמן ש...
