כבשתי אותך!!!!

כבשתי אותך!! פרק 15: אני הוכיח לך שאני היחיד בליבך

•נטלי P.O.V•
למחרת קמתי מוקדם בשעה שש לא היה לי כוח לחכות לשאר לירז עדיין חולה בדלקת ריאות והיא כבר שבועיים במיטה לא זזה ממנה. היתה לי תחושה שעוד משהו מטריד אותה לפי איך שאני מכירה אותה. גם כשהיא חולה היא מלאת אנרגיה אבל לא הפעם. הבטתי בה היא ישנה נגשתי אליה והיא פקחה את עיניה.
"נטלי?" היא שאלה בהפתעה.
"כן רציתי רק לבדוק את החום שלך הגיעה הזמן לתרופה לירזוש." אמרתי לה היא הנהנה קמה לישיבה.
"למה כל כך מוקדם את קמת?" היא שאלה אותי. «לא יודעת פשוט רציתי לקום מוקדם ולא לראות את נפתלי שם.» "נטלי ספרי לי אני החברה הכי טובה שלך." היא אמרה בקול רך ודואג שלה קמה היא שתתה מהתרופה, ולבשה על גופה שמלה חורפית לבנה, ונעלי בית שלה ויצאה. "בואי נדבר באוויר צח." היא אמרה לי בחיוך ראיתי שהיא חלשה היא מאוד רזתה בשבועיים האלה.
"בואי אבל תלבשי מעיל לירז את עדיין חולה." אמרתי לה בחיוך היא לבשה ז'קט צמר לבן על גופה מעל השמלה הלבנה שלה מצמר, ולבשה גרביונים לבנים עדינים עם פרחים ויצאנו. היא שילבה את זרועי בשלה ויצאנו החוצה, התיישבנו על הספסל בחצר.
"נטלי מה קורה איתך?" היא שאלה חיבקתי אותה בחוזקה טומנת את ראשי על כתף שלה היא ליטפה אותי בעיני הדמעות זלגו. "נטלי מאמי אל תבכי." היא חיבקה אותי גופי רעד מעצם המחשבה.
"לירז אני לא יודעת מה קורה לי, הוא מסתכל עליי בעיניו המדהימות ונמצא עם אחרת לנגד עיני." אמרתי בקול שבור חושבת עליו.
"מי הבן זונה הזה שככה פוגע בחברה שלי?" היא שאלה אותי מלטפת אותי.
"נפתלי." אמרתי בקול שבור היא הרימה את פניי מביטה בעיני ראיתי בעיניה דאגה כששמע את השם היא נגבה את דמעותיי.
"את מאוהבת בו?" היא שאלה אותי בהפתעה ועיניה דואגות.
"כן, נדמה לי לא יודעת מה הוא עושה איתי לירז–" היא קטעה את דברי מנגבת את דמעותיי והושיבה אותי לשבת ישר.
"נטלי מישהו בא." היא לחשה לי בקול עדין.
כשראיתי מי מתקרב אלינו לירז, נראתה מעוצבנת נפתלי ואטיאס ועוד שני זונות איתם, הרגשתי שהכל בתוכי נשבר לא יודעת הרגשתי כאב חזק. ידה של לירז החזיקה בידי ולא נתנה לי להישבר כאן ועכשיו, ראיתי את מבטו של נפתלי עובר על גופי עיניי היו קרות ופראיות אטיאס חייך בתגובה כשראה את לירז קרה כמו תמיד ועיניה קרות ועיניה פראיות.
"אז מה נטלי מה אמרת קודם על הסרט החדש של מהיר ועצבני החדש?" היא שאלה אותי ממשיכה את השיחה מתעלמת מהם כשהם רק התקרבו לכיוונינו.
"אני חושבת שהגיעה הזמן למרתון לפני שנראה את החדש מה דעתך?" שאלתי אותה בחיוך.
"כן, אני איתך צריך להגיד לגלוש ולניקול וללוסיאנה יהיה מגניב." היא אמרה לי בחיוך.
"נפתלי תראה מי פה אחרי שבועיים." אטיאס אמר הוא הביט בלירז בוחן את גופה ויופייה.
"כן היא החליטה לחזור נראת יפה מתמיד ללילה איתך אטיאס." נפתלי אמר הבטתי בו בגועל הוא ראה אותי נגעלת וחיוכו התרחב ליותר, וזה עצבן אותי החושרמוטה. מה שהפתיעה אותי שלירז שתקה וגיחכה לעצמה משהו מקללת.
"בואי נטלי הם לא שווים את העצבים שלנו אין מה לעשות ללוזרים האלה ורק לחלום עלינו." היא אמרה בחיוך המלאכי שלה המנצח ראיתי את אטיאס מופתע היא התכוונה ללכת הוא תפס בידה.
"לא עפת על עצמך יזראילוב אני לא אחד העבדים שלך." הוא אמר בקול קר.
"אתה כבר העבד של הגוף שלי מת להתקרב, אבל אתה תשאר תמיד בחוץ כי אני לא יוצאת עם בני זונות סטוציונרים." אמרה משתחררת ידיה מולו היו קטנות ועדינות היא היתה רזה מתמיד רק גוף עצמות עיניו הופתעו וחיוך הופיעה על שפתיו.
"עוד נראה כפרה." הוא אמר לה בחיוך.
"כפרה תקרא לזונות שלך ולא לי!" היא אמרה כשהוא התחיל ללכת.
נפתלי הביט בי וחייך מתקרב אליי נוגע בפניי ברכות שלו.
"נתראה הלילה?" התעצבנתי מאוד כששמעתי מה הוא אמר לי הייתי להוטה מזעם אלוקים יודע סטרתי לו בעוצמה חזקה משאירה לו סימן גדול בפנים.
"שלא תעז להתקרב אליי חתיכת בן של זונה אף סטוציונר מזויין כמוך לא יגע בי לך תזדיין זדיין לי מהעיניים לפני שאני אחסל אותך בן זונה!!!" אמרתי עצבנית מאוד צועקת לירז הביטה בי וחייכה חיוך מנצח לאטיאס ולנפתלי.
"אמרתי לך הם לא שווים אותנו אל תבזבזי עצבים אנחנו עוד רוצות לחיות ועצבים רק ייקחו לנו מהחיים." היא אמרה לי בחיוך ותפסה את ידי היא בקושי עמדה אבל הלכה רגליה רועדות ראיתי איך היא משתדלת להיות חזקה תמכתי בה והיא לחשה לי. "מסתובב לי הראש אני מרגישה שהעיניים שלי שורפות מחום." היא אמרה לי הבטתי בה בדאגה הושבתי אותה על הספסל היא עצמה את עיניה נושמת בכבדות. ראיתי אותה איך משתדלת אז ראיתי מישהו מתקרב בחור אחד שיערו שחור פחמי עיניו ירוקות ים הבטתי בו עיני היו מהופנטות מיופיו. הוא נראה טיפוס קר כזה אבל יפה גופו היה שרירי הוא הביט בי ובלירז.
"מה איתה מה קרה לה?" הוא שאל אותי.
"יש לי סך הכל סחרחורת קלה." ענתה לו לירז לפני שהספקתי להוציא מילה. הוא תקרב אל פניה ונגע בה.
"עלק סחרחורת את קודחת מחום, את צריכה לאחות." הוא אמר לה בחיוך קר שלו. לירז קמה בכוחות עצמה מנסה לפקוח את עיניה היא פתחה עיניה היו אדומות מחום שפתיה כחולות מאדום שלה. ראיתי בעיניה דמעות זולגות. היא החזיקה בידי ואחלה ללכת הוא ראה שהיא בקושי הולכת הוא ראה עד כמה היא חלשה והרים אותה בזרועותיו.
"תוריד אותי אני לא נכה אני יכולה ללכת בכוחות עצמי!" היא אמרה בקולה העוצמתי כמו תמיד וקצת חלש.
"את בקושי הולכת את חלשה למה לעזאזל את בחוץ?" הוא שאל אותה בעצבים שלו.
"כי הייתי זקוקה לעביר שבועיים שאני תקועה בחדר הזה הייתי חייבת לצאת קצת." היא אמרה לא מסגירה את העובדה שהיתה לנו שיחה חשובה.
"ואת חברה שלה היית אמורה להתנגד לרעיון המטומטם הזה!" הוא צעק אליי.
"היי סתום את הפה שלך אל דבר אליה ככה היא לא אשמה שאני הכרחתי אותה להוציא אותי!" היא צעקה עליו. "ועכשיו תוריד אותי מיד נייל אין לי עצבים עליך." היא אמרה בכעס את שמו הוא לא הוריד אותה.
"תשתקי, יזראילוב. אני מתנצל בפנייך אה–" הוא אמר לה ופנה והסתכל אליי ואמר לא יודע את שמי.
"נטלי עמר." אמרתי לו את שמי.
"נייל מקליין." הוא אמר לי בחיוך מביט בי. "שם המשפחה שלך ושל יזראילוב שונה מאוד עמר נשמע מאוד מזרחי." הוא אמר לי.
"הסבים שלי ממורוקו עלו לישראל וההורים של יזראילוב עלו מברית המעוצות לשעבר בשנת תשעים לארץ." אמרתי מסבירה לו. "השמות המשפחה שלנו שונים כי הגענו מארצות שונות מנהגים ועדות שונות, אבל אנחנו באותה דת ואותם מנהגים כמעט. הגענו מכל הקצוות שבעולם יהודים עלו לארץ ישראל." הסברתי לו והוא הבין למה התכוונתי כשהסברתי לו קצת.
"אוקיי הגענו תפתחי את הדלת." הוא אמר לי כשהגענו לחדר אחות הוא הכניס אותה. ורק אז הבנתי שזו פייג' הבחורה שאליה סיפרה לנו לירז לפני שבועיים. היא היתה יפיפייה מאוד שיערה שחור ועיניה כחולות כים היא נראתה מדהימה מאוד.
"מה קרה ללירז יזראילוב הפעם נייל?" היא שאלה אותו.
"היא יצאה החוצה לנשום אוויר ועלה לה החום." אמרתי בקומו מסבירה.
"ומי את?" היא שאלה אותי.
"נטלי עמר החברה של לירז." אמרתי לה בקול רגועה.
"היא שתתה כדור הבוקר?" היא שאלה אותי.
"כן, ואז היא רצתה לנשום אוויר קצת בחוץ כי היא היתה שבועיים תקועה בחדר." אמרתי מסבירה לה.
"ונתת לה לצאת החוצה עם דלקת ריאות?" היא שאלה בקול תוקפני.
"פייג' היא לא אשמה אני ביקשתי ממנה." לירז אמרה בקול חלש עיניה עצומות.
"איתך אני אדבר אחר כך יזראילוב את התנהגת בחוסר אחריות." היא אמרה לה מעבירה את עיניה ממני אליה.
"היא קודחת מחום אין זמן לבירורים." נייל אמר לה מניח את לירז על מיטת חולים. "טפלי בה אני צריך ללכת סלואן." הוא אמר הולך משם הוא הביט בי ופנה אליי.
"נטלי בואי איתי." הוא אמר לי יצאנו ביחד. לכיוון החצר הוא התיישב לידי והביט בי לשנייה.
"נטלי מה קרה ליזראילוב הבוקר היא נראתה יותר מחולה היא נראתה מבועטת עם אפשר לנסח זאת ככה." הוא אמר לי מחכה לתשובתי.
"היא חלשה מאוד בגלל שהיא חולה, ואני מכירה אותה די הרבה שנים. כשהיא חולה היא מבועטת חלשה מאוד היא עוברת קשה מחלות כאלה כמו דלקת ריאות." אמרתי לו בסופר כנות שיכולתי. לא סיפרתי לו על הריב עם אטיאס ונפתלי לא רציתי לדבר על זה או שהם ידעו. שהיא עכשיו במצב גרוע לא רציתי שידעו על חולשותיה של לירז.
"טוב, אני חושב שהגיעה הזמן ללכת ללמוד לא?" הוא תפס בידי וגרר אותי אחריו הנהנתי. לא רציתי לדבר עכשיו על כך שרע לי מאוד על מה שקרה עם נפתלי, ובמיוחד עם לירז המסכנה שלי סובלת עכשיו מכאבים.

•נפתלי P.O.V•
ישבתי במחששה עכשיו אחרי בילוי עם כמה זונות שלי ושל אטיאס, והבוקר פגשנו את היפות שלנו ראיתי אותה יושבת עם הפצצה של אטיאס. פניה נראו רציניות כשדיברו על פניה היה עצב לא ידעתי מה גרם לה להיות עצובה זה שיגע אותי. ראיתי איך עיניו של אטיאס מהופנטות מיופייה של הפצצה שלו, הוא הביט בה על פניו מבט רציני כשראה אותה יושבת.
היא בקושי יושבת חשבתי לעצמי עוקב אחרי מבטו. הבנתי שהיא עדיין חולה היא היתה רזה מתמיד, ולא יכולתי להסתכל אליה העברתי את מבטי ליפה שלי לנסיכה שלי שישבה ליד הפצצה של אטיאס. היא נראתה מדהימה גופה הרזה של נטלי הזו שיגעה אותי. שיערה חום עיני דבש שלה הפראיות היא מדהימה כשהתקרבנו, והתחלתי איתה היא התעצבנה כוסומו רציתי רק להשתיק אותה בנשיקה זה תמיד עובד לי אבל היא שונה זה יהיה קשה מאוד.
"חצי קלוט הנסיכה שלך מסתובבת עם נייל מקליין." דמיטרי אמר לי לא האמנתי הרמתי את מבטי וראיתי אותה ונייל מקליין.
"כוסאמק מה הבן זונה הזה עושה איתה הלך על הבן זונה!" אמרתי עצבני הולך אליה תפסתי בידה בלי לחשוב או לשאול היא התנגדה לי הרמתי אותה בזרועותיי, בזמן שהיא קיללה ואיימה אליי המתוקה. הורדתי אותה בתוך העצים סביב התיכון, והצמדתי אותה לעץ הייתי להוט מעצבים. לא יכולתי לשלוט בעצמי שהיא היתה עם הבן זונה הזה.
"שחרר אותי חתיכת מפגר!" היא צעקה חייכתי חיוך ארסי חושב «אני מפגר? אני הגבר הכי חתיך שאי פעם תפגשי ילדה טיפשה שלי» נשקתי אותה את שפתיה בכוח היא לא ציפתה לזה. דפקתי לה ואחד נשיקה רציתי שהיא תעוף עליי רק, שתבין שאני האחד והיחיד בשבילה ולא יהיה לה אף אחד מלבדי.