אז בערך בשבע שמעתי את עמית צועקת מבחוץ.
"וויל ניקו כירון רוצה אתכם"
אין מצב שהם יפלו לזה! ווווו... טעיתי.
הם לגמרי נפלו לזה.
הם יצאו החוצה ושמעתי את השתנקות ההפתעה של וויל ואת ה.. אהה.. נקרא לזה צעקת הכעס של ניקו.
יצאתי מהדלת והסתכלתי על הבור.
הוא היה כולו מואר. רגע למ.. אה כן מסע צללים. עקפתי את הבור והתחלתי לרוץ לכיוון שעמית רצה. זה היה חוף ים כזה (יש להם בערך הכל במחנה החצויים. חוץ מסטארבקס).
ראיתי את הביתן של סאני ועוד כמה ביתנים בצד אחד ובצד אחר את עידו ועוד ילדה שזיהיתי מהקבוצה (מיסיס בל) עם הביתן שלהם ועוד כמה ביתנים.
התיישבתי בצד והסתכלתי על שתי הקבוצות מתכוננות. איבדתי את עמית היא רצה לאחד הצדדים אבל לא ראיתי לאיזה.
הצדדים התחילו להסתדר אבל אז שמעתי כמה קריאות וחצויים התחילו לרוץ.
הסתכלתי וראיתי את כירון דוהר לעברנו.
אוי שיט! והתחלתי לרוץ.
הגעתי כמעט לדלת של המרפאה וניקו ווויל כמעט יצאו מהבור.
רצתי מהר (כי פחדתי שיצרחו אלי אם אעשה מסע צללים) ונכנסתי למרפאה בדיוק שהם יצאו (חלונות).
ואז נכנסו 2 אנשים למרפאה.
......_............._............_........._........._........._...
אוקי כמה הבהרות לפרקים הבאים.
1.לא יהיו שום 'אוו יוני' או 'איזה חמוד זה'.
2. עידו אין לך שום זכות לצחוק וגם לא לאף אחד אחר.
3. אני הולכת למות מבושה.
