איזה כיף זה לצאת למסע שאתה יודע שיש סיכוי של שניים לתשעה שלא תחזור, זה פשוט נותן סיבה לחיים! חזרתי לביתן, ניקו כבר נרדם אבל על המזוודה שלי היה תיק גב ופתק ' את הדברים החשובים שימי פה, אל תיסחבי עם המזוודה כל הזמן, נ. ב השגתי לך אמברוסיה ונקטר מהמרפאה, יש פה גם גרגירי רימון כל אחד יכול להחזיק אותך בחיים ליום אבל זה רק למקרי חירום קיצוניים ביותר! ניקו'.
פתחתי את התיק היה שם תרמוס בו היה הנקטר שקית עוגיות אמברוסיה וקופסה קטנה עם משהו כמו 6-7 גרגירי רימון.
בזמן שהכנסתי דברים לתיק הגב הייזל נכנסה.
זה הייתה הפעם הראשונה שדיברתי איתה (היא כל הזמן במחנה יופיטר) .
"היי" אמרתי ברגע שהדלת נפתחה.
"שלום" היא אמרה והתיישבה על המיטה התחתונה של מיטת הקומותיים שמולי.
"אז כירון אמר לנו להסביר לכם על מסעות חיפושים, את מעדיפה עכשיו או בבוקר? "
הכנסתי חבילת תיקתק (אני מכורה לחרא הזה) לתיק ועניתי "עכשיו אם אפשר. אני פשוט לא חושבת שאצליח להירדם".
"אוקיי" אמרה וחייכה.
"דבר ראשון שתמיד תיהיה שמירה! תעשו תורניות שינה ושמירה. זה מה שאנחנו עשינו וזה כנראה הציל את חיינו כמה פעמים".
"אוקיי, סבב שמירה. מה עוד? " שאלתי.
"רוב הסיכויים שכירון יצמיד לכם מלווה מבוגר אצלנו זה היה המאמן הדג' אבל זה יכול להיות גם מישהו אחר. פשוט תקשיבו למלווה כי אם הוא כמו המאמן הדג' ואתם תמרו את פיו אתם תסתבכו בצרות".
"לא להסתבך בצרות, את בטוחה שזה מונח שאפשר להשתמש בו שמדובר בחצויים? או יותר נכון חבורת חצויים בני 13-14 שיש בינהם בת הרמס שפוצצה ביתן? " עניתי בעוקצניות (לא סובלת את המילה הזה)
היא צחקה וענתה "פשוט תקשיבו לו, ותרחיקי דברי ערך מבת הרמס".
למען האמת אני לא אהיה מופתעת אם עמית "תשאל" משהו מאחד מאיתנו.
"איזה נשק את לוקחת? " הייזל שאלה.
הרמתי את החולצה ושיחררתי את הנדן "את הפדיון הזה" אמרתי לה ושלפתי את הפגיון.
החזקתי בניצב כך שהיא לא תוכל לראות את התמונות.
"מי לימד אותך להשתמש בפגיון? ניקו לא כזה טוב בזה" היא שאלה .
"אני לימדתי את עצמי" עניתי לה למרות שלא אמרתי לה שדקרתי מפלצת עם זה.
"אוקיי, אה לפני שאני אשכח! " היא זרקה לי שקית עם דרכמות זהב וקצת דולרים.
"את לא יודעת מה תצטרכו".
הכנסתי את השקית לתיק הגב יחד עם האמרוסיה והנקטר.
"נראה לך מישהו מילדי הפייסטוס יוכל להכין לי מגן במהירות? או לקחת מהמחסן? " שאלתי אותה, לא פחדתי לצאת בלי הגנה אבל בכל זאת.
"אני די בטוחה שכירון דאג לכך שיהיה לכם הכל באוטובוס" היא אמרה.
"כן אה, האוטובוס יהיה ממש אוטובוס הקסמים" אמרתי מבודחת.
"מה זה אוטובוס הקסמים? " היא שאלה, שכחתי שהייזל מהמאה הקודמת.
באתי לענות ששמעתי "ייייוווונננייי! " מבחוץ.
יצאתי החוצה וסבתא עמדה שם עם שיקוי מוזר ביד.
"אז זה משהו שיאפשר לנו לתקשר גם שאנחנו בסקנה. זה בעצם יחבר את התודעות שלנו. את תוכלי להשתיק אותנו אל דאגה, עכשיו תשתי את זה" אמרה ודחפה לי את השיקוי ליד.
"זה בטוח? " שאלתי פעם קודמת ששאלתי את סבתא אם משהו בטוח אכלתי צמר גפן רעיל.
"הקול של עידו בראש באמת מעצבן אבל חוץ מזה כן" שתיתי את השיקוי ופתאום שמעתי את הקולות של סאני עידו שני לילי עמית בראשי, הם היו באמצע דיון על אם אפשר להגניב כלים קסומים לאוטובוס כדי שיהיה לנו אוכל.
"אממ.. איך אנחנו נתקשר עם אנשים מהמחנה? " שאלתי את סבתא.
"בקלות דרך האיריס נט בזמן הפנוי, טוב אני צריכה ללכת לפני שהרפיה תאכל אותי. ביי יוני" אמרה והלכה.
"ביי" קראתי אחריה ונכנסתי חזרה לביתן.
הייזל כבר ישנה, אז נכנסתי למיטה ונרדמתי.
