סופי הלן ומייקל הופיעו בחלל האוטובוס.
לילי שבדיוק הפכה לנהגת צעקה "אתם מטורפים?!? " היא ממש נבהלה. היא החנתה את האוטובוס בצד ויצאה, מייקל אחריה.
חזרתי להתיישב במקום שלי, שעזבתי לפני שנייה כדי לרדוף אחרי בל.
עידן והלן הלכו לדבר וגם סופי ועידו.
כל השאר או שלא התעוררו או שהלכו לדבר עם אחרים.
למזלי בל הלכה אז שלפתי שוב את הפגיון.
עברתי על התמונות עם האצבע.
עצרתי על התמונה שלי ושל אתנה.
אולי אני צריכה לספר למישהו? חשבתי.
אני צריכה לדבר עם מישהו. ועדיף אף אחד ממי שבאוטובוס. בהזדמנות הראשונה שתיהיה לי אני אתקשר לג'ון. הירהרתי במחשבה בשקט.
אחרי כמה דקות לילי ומייקל חזרו לאוטובוס.
מסתבר שכירון נזכר שלא שלח איתנו מלווה, אז הוא שלח את המצויים הראשונים שראה.
ואז נכנסה לאוטובוס נערה, ציידת ארטמיס, ידעתי פתאום.
"שלום אני קייט, אני ציידת ארטמיס, נשלחתי להביא אתכם בפקודת הגבירה" אמרה הציידת.
"שלום אני סבתא וכל השאר לא מעניינים" אמרה סבתא לנערה.
היא יודעת שיש מצב שהיא בת חמש מאות ומשהו? שאלתי את עצמי.
יצאנו אחריה, ובל השיגה אותי בדיוק שהכנסתי את הפגיון לנדן.
"אז הפגיון הזה" התחילה "ארד שמימי או ברזל סטיגאי? " שאלה.
"לא בדקתי את זה" עניתי לשאלה.
אם אתם לא יודעים הפגיון שלי לא כסוף כמו ארד שמימי אבל לא שחור כמו ברזל סטיגאי, הוא נראה כמו שילוב של השניים למרות שבסיסו זהוב.
בל רצתה להמשיך לשאול כנראה אבל כבר הגענו למחנה של הציידות.
ארטמיס זימנה את לילי לאוהל שלה ולקחו אותנו לסיור בלי הבנים, שנראה היה שנפגעו מזה.
"לכל ציידת יש אוהל כזה" אמרה לילי והחוותה בידה לעבר אחד האוהלים "למרות שבדרך כלל אנחנו ישנות שתיים או שלוש באוהל. האוהלים שלנו מגיעים מצויידים במה שאנחנו צריכות" המשיכה.
היא הצביעה עכשיו לאוהל שלילי נכנסה אליו לפני כמה דקות "זהו האוהל של הגבירה ארטמיס, היא נמצאת איתנו לפעמים במסעותינו אבל אם לא היא אז מנהיגת הציידות, שהיא בעצם יד ימינה של ארטמיס תאליה גרייס" אמרה והצביע על אחת הנערות.
"אממ.. אה כן, שם יש מתווחי חץ וקשת שאנחנו מקימות, וזהו בערך אני חושבת שאתן משוחררות. אתן יכולות ללכת לבנים שם בדשא, אבל לבנים אסור להיכנס למחנה בלי אישור הגבירה. אתן חופשיות להסתובב" היא הסתובבה והחלה ללכת וסבתא הצטרפה אליה.
הלכתי משם במהירות לפני שבל תספיק לתפוס אותי ולהמשיך לתחקר אותי בנוגע לפגיון אבל לא היה לי מזל, כלומר זה לא הייתה בל שתפסה אותי, באמצע הדרך שלי לאחרי מחנה הציידות שני תפסה אותי.
חשבתי על לבצע מסע צללים משם אבל הייתי עייפה (החלומות על השאלות לא תרמו לעירנות שלי) וכנראה הייתי או מתעלפת מהנסיון או יותר גרועה חוזרת להיות בלתי נראית (מי שלא זוכר שיחזור לפרקים הקודמים).
"למה בל קראה לי קודם באוטובוס וצעקת לה 'לא'? מה היא רצתה להראות לי? " היא הייתה סקרנית, ואני מאשימה בזה את בל.
"אממ.. כלום. שום דבר חשוב" ניסיתי להתחמק לצערי בת אפרודיטה לא נראתה משוכנעת.
אולי בכל זאת מסע צללים? גם אם אני אתעלף לא אצטרך לענות על השאלות חשבתי לעצמי.
ואז נזכרתי בפתק מאתנה לארטמיס.
"אני צריכה ללכת, אני אדבר איתך אחר כך"
אמרתי וכדי שלא תעקוב אחרי השתמשתי במסע צללים.
הגעתי ללמד האוהל של ארטמיס והייתי עייפה.
אני צריכה רק כמה דקות. לחכות קצת לפני ההתעלפות.
ראיתי את לילי מתקדמת לכיוון האזור של הקבוצה שלנו.
"סליחה הגבירה ארטמיס, זה יוני בת האדס. התבקשתי להעביר לך משהו" עמדתי מחוץ לדלת האוהל.
"היכנסי" אמרה ארטמיס.
הוצאתי מכיסי את הפתק של אתנה.
למרות שסיפרו לי שארטמיס נגלת בדמות נערה בגיל הציידות שלה, עדיין הייתי מופתעת מהתגלמותה היא נראתה לכל היותר בת 13.
"הפתק מאתנה, היא אמרה לי לומר לך שתיתני את הפתק לאנני בת דמטר כאשר תופיע, מצטערת על ההפרעה הגבירה" אמרתי לה והושטתי את הפתק.
"אמסור לאתנה שקיבלתי אותו, את יכולה לחזור לחברייך" אמרה ארטמיס.
הינהנתי ויצאתי מה או על לכיוון החברים שלי.
מאיזשהי סיבה פתאום לא הרגשתי עייפה כמו לפני כמה דקות אחרי מסע הצללים.
לילי ישבה על הגבעה עם הארי.
"היי" אמרתי והתיישבתי לידה.
"היי" היא ענתה.
"מה ארטמיס רצתה ממך? " זה נראתה לי שאלה הגיונית.
"שאצטרף לציידות" היא ענתה.
"והסכמת? " שאלתי בחשש, אם לילי בציידות זה אומר שהיא כבר לא במסע.
"לא אבל אם אצא מה מסע הזה חיה היא תשמח לקבל אותי לציידות" אמרה ונראה לי שהייתה מרוצה.
"בסדר" אמרתי, אין לי מושג מה להגיד במצבים כאלה.
"אה ודיברתי גם עם אבא שלך" אמרה והגניבה מבט להארי.
"האדס? מה הוא רצה ממך? " הייתי ממש מסוקרנת, למה שאבא שלי יפנה לבת פוסידון?
"להגיד לי שהוא הפטרון שלי ושאני יכולה לדבר עם כלבי שאול" אמרה והסתכלה על הארי.
"מגניב" עניתי, אבל הרגשתי טיפה רע. לא בגלל העניין שאבא שלי הוא הפטרון של לילי (אני אפילו לא מכירה אותו) אלא כי היא כן סיפרה לי על הפתרון, ואני אמורה לספק לפחות לעידן וסופי, היא בכל זאת אמא שלהם אני לא מספרת, אני קודם צריכה להבין למה היא התכוונה שאמרה שזה יעזור לי בעתיד הגעתי למסקנה, אתנה לא הייתה בוחרת בת חסות סתם.
בזמן ששקעתי במחשבות כולם כבר הגיעו.
הקמנו כמה אוהלים שקיבלנו מהציידות, ולילי סיפרה לשאר על מה ארטמיס דיברה איתה.
עידן ושני צרחו שללילי יש קראש על מייקל ושניהם הסמיקו קשות, לילי ברחה לאוהל. אחרי כמה זמן היא יצאה והתנבה לשמור, מייקל התנדב גם.
נרדמתי לשנייה ואז שמתי את צרחת ההתרגשות של שני, למזלי הייתי עייפה אז נרדמתי שוב.
הפעם לא חלמתי, אבל בשלב מסויים הופיעו לפני פני הנערה הג'ינג'ית והתעוררתי.
יצאתי מה או על בשקט, וראיתי שלילי ומייקל נרדמו, אחלה שמירה חשבתי.
זה זמן טוב להתקשר למחנה בלי שישמעו אותי. אבל ישנים במחנה אבל איכשהו ידעתי שעוד יש כמה אנשים ערים במחנה, ושג'ון בינהם.
לקחתי פנס שמצאתי על רצפת האוהל ובקבוק מים.
יצרתי מעין רסיס קשת וזרקתי לשם דרכמה.
"ג'ון, מחנה החצויים לונג איילנד" לחשתי.
אחרי כמה שניות הפנים של ג'ון הופיעו.
אין לי כוח לכתוב פרקים.
