קמתי מוקדם והצצתי מבעד לוילון. ניקו עוד ישן.
ראיתי שמתחת למיטה של ניקו הייתה כזה תיבה ששרוול חולצה יצא ממנה.
התכופפתי מתחת למיטה שלי והיו שם כמה בגדים.
היו חולצות כתומות כמו שהרבה ילדים לבשו פה בכמה מידות והיו כמה ג'ינסים.
אחת מהחולצות הייתה גדולה ולעומת האחרות הייתה שחורה.
מדדתי אותה והיא נראתה עלי כמו שמלה.
לבשתי מתחת לזה ג'ינס ויצאתי החוצה.
לא הייתי היחידה שהייתה ערה, ראיתי בכמה מהביתנים מסביב חצויים שהיו במרפסות וכאלה שהסתובבו, הסתכלתי מסביב ולכן קפצתי מבהלה שניקו דיבר מאחורי.
"מאיפה החולצה הזה?"
"מהארגז מתחת למיטה שלי"
"טוב. בואי" והוא ירד במדרגות והוביל אותי לאיזה אזור בו היו אנשים בודדים שהתאמנו בחרבות ולידינו היה מטווח החץ וקשת.
הוא נראה כאילו זה הדבר האחרון שרצה לעשות. ותאמינו לי זה היה גם הדבר האחרון שאני רציתי לעשות עד שהתחלנו.
"טוב. נראה איך את בחרבות קודם" הוא אמר וזרק לעברי חרב ומשהו שכנראה היה חלק עליון של שריון.
לבשתי את השריון והחזרתי בחרב.
ניקו היה לבוש בשריון (שחור) מה יש לו משחור?! והחזיק חרב שהייתה שונה מהחרב שהחזקתי אבל העדפתי לא לציין את זה.
"תנסי לחטוף לי את החרב ואני אבלום אותך" אמר ונעמד עם החרב מושטת לפנים.
התחלתי לנסות להעיף לו את החרב מהיד, ראיתי מזווית העין שני נערים שהתאמנו אחד מהם סובב את חוד החרב שלו על הניצב של החרב של השני והחרב עפה מידו.
החלטתי לנסות את זה, ניקו כנראה לא ציפה שאצליח כי הוא נראה מופתע (יש יתרונות בלהיות קטנה יותר מהיריב שלך) שהחרב עפה לו מהיד ושתפסתי אותה באוויר וכיוונתי את שני הלהבים אליו.
חייכתי "ככה?" והורדתי את הלהבים.
"כן, אבל את צריכה לדעת לא להוריד את החרב או שיוכלו לקחת אותה חזרה" הוא אמר ותוך כדי הסתובב סביבי וחטף לי את שתי החרבות מהידיים.
"טוב אחר כך יש שיעורי לחימה בחרב עם מדריכים אז זה לא באחריותי בואי נראה איזה כוחות יש לך"
"אתה צוחק אלי. אין לי שום כוחות!"
"בואי כבר" מישהו לא טיפוס של בוקר.
נכנסנו ליער כי ניקו טען שיש שם יותר צל וקל יותר לילדי האדס להיתאמן שם.
"טוב יש משהו שנקרא מסע צללים, אני יכול לעשות את זה אבל אחותי הייזל לא. יש הבדלים בין הכוחות של כל ילד אז שהייזל תגיע היא תנסה ללמד אותך כמה מהכוחות שיש לה ואת השאר תגלי בעצמך. מובן?"
הינהנתי.
"טוב אז במסע צללים את נוגעת באיזשהו צל, חושבת על מקום, ככל שזה יותר רחוק זה יותר מעייף, מתרכזת בלהעביר למקום הזה.
תסתכלי" הוא נגע בצל של אחד העצים מאחורי ויצא מהצל של העץ לפני.
"מגניב. אפשר לנסות?"
"כן, אבל קודם מה המקום שאת רוצה להביע אליו?"
"הבית הכפרי הזה"
"א. קוראים לזה הבית הראשי. ב. אז תתרכזי אני אחכה לך שם."
הוא נעלם בצללים.
נגעתי בצל של אחד העצים והתרכזתי ברצון להגיע לבית הראשי. הרגשתי שאני נופלת ואז עמדתי על קרקע מוצקה. פתחתי את העיניים ועמדתי ליד המדרגות וניקו לידי.
"יפה, אז את יכולה לעשות מסע צללים, בואי נחזור ליער" הוא נגע ביד שלי ונעלמנו בצללים ונחתנו מתחת לעץ.
"איך עשיתי עכשיו מסע צללים לא התרכזתי במקום?"
"את יכולה להעביר איתך אנשים אבל זה יותר מעייף."
הוא נשען על העץ והתנשף.
"טוב אני מעדיף לא להפיל אלייך הכל בבת אחת אבל בואי ננסה משהו. תתרכזי במקרה שהיית עצבנית או מאוד מפוחדת א. תנסי להיזכר אם קרה משהו מוזר, ואחר כך נמשיך"
התחלתי לחשוב, נזכרתי שפעם אחת כמעט דרסה אותי מכונית אבל באמתע הדרך פתאום היה לה פאנצ'ר ושהסתכלתי לראות מה קרה משהו שקע באדמה, זה היה נראה לי כמו מסמר מתכת אבל זה לא נראה לי הגיוני אז שהוא שקע פתאום. סיפרתי את זה לניקו.
"אוקי אז תתרכזי במקרה ותנסי לזמן משהו שיגן אליך"
התרכזתי ועלה מהאדמה מגן.
"מה לאזא.."
"אז יש לך חלק מהכוחות של הייזל וחלק משלי, טוב זה מספיק להיום. הרומאים יגיעו מתישהו ואני אבקש מהייזל לראות אולי יש לך עוד כוח שלה".
הוא הלך ואני נשענתי על העץ.
_________>_____________<_______________
המחנה הזה ניהיה מוזר יותר מרגע לרגע.
