בשלב מסויים נרדמתי, הפעם לא היו אך אלות מפחידות בחלום שלי. יותר נכון לא היו אלות מרושעות. הייתה אישה בשנות השלושים לחייה. היינו במין סלון, היא ישבה וקראה ספר שזיהיתי מיד זה היה בין הספרים האהובים אלי 'מחפשים את אלסקה' ישר הבנתי מי האלה. היא בערך האלה היחידה שתקרא משהו אי פעם.
אתנה.
"את אתנה" אמרתי לה ברגע שהבנתי את זה (שהיה כמה שניות אחרי שעיכלתי את המצב), ואז קלטתי איך ניסחתי את זה.
"סליחה, התכוונתי שאתה הגבירה אתנה"
היא הניחה את הספר והרימה את ידה "הכל בסדר. אני צריכה לדבר איתך בת האדס".
היא הסתכלה אלי ועינייה האפורות סורקות אותי במבטה, זה הרגיש כאילו היא עוברות אלי קרני רנטגן. זה אותו מבט שהיה לאנבת' צ'ייס.
"רציתי להציע לך הצעה שאני חושבת שתיהיה שימושית ביותר בעתיד, אבל לעומת חלק מהאלים אשאל אותך אם את מעוניינת לקבל אותה" אמרה אתנה, והמשיכה לסקור אותי במבטה.
"מה זאת אומרת מתנה גברתי? " שאלתי אותה.
"רציתי להציע לך את חסותי" אמרה בקול נעים והפסיקה לסקור אותי ופשוט הסתכלה לי בעיניים.
"את מתכוונת לפטרונית?" שאלתי אותה, למרות שהבנתי כבר.
"כן. כבר עזרתי לך בכמה מקרים, עם המפלצת בדירה שירות להתכופף ולשסף לה את הבטן, עזרתי לך לשחזר את הידע על כלבי שאול והיו עוד כמה מקרים. אבל עכשיו זה יהיה יותר מעזרה. אני אעניק לך חלק מכוחי, חלק מהכוחות שילדי מקבלים, ועכשיו אחזור על השאלה, האם תקבלי את מתנתי? " שאלה בעוד נועצת את עינייה בעיני, הייתה לי תחושה שהיא יכולה לקרוא את מחשבותי.
כוחות של ילדי אתנה, כבר יש לי כוחות של ילדי האדס, גם של אתנה? זה שווה את זה?
זה ימשוך עוד מפלצות לא? אמרו לי כבר בהתחלה שחצויים של שלושת הגדולים מושכים יותר מפלצות, אם גם יש לי אלה פטרונית זה לא ימשוך יותר מפלצות? שאלתי ביני לבין עצמי.
"כוחות של פטרון לא מושכות עוד מפלצות מבדרך כלל. יש סיבה למה את נבחרת מכולם וזה לא כי את בת של אחד משלושת הגדולים" אמרה כאילו קראה את מחשבותי.
"אני אצטרך לספר למישהו מהקבוצה? " שאלתי, פחדתי שיכעסו אלי אם אקבל את ההצעה אבל גם יכעסו אלי אם אדחה אותה, יש הרבה דעות שונות בקבוצה שלנו.
"לא, את לא חייבת לספר לאף אחד אבל אל תצפי שלא יראו שהשתנית בדרך זו או אחרת" אמרה אתנה.
"אקבל את הצעתך האלה אתנה" אמרתי לה וכבר התחלתי להתעורר.
אתנה הינהנה "עכשיו בקרוב תיפגשו בארטמיס, תגישי לה את הפתק הזה ואמרי לה לתת אותו לאנני בת דמטר כאשר תופיע" אמרה והושיטה לי פתק, הכנסתי אותו לכיס הג'ינס.
רציתי לשאול אותה עוד שאלות, היה נראה לי שאתנה תדע חלק מהתשובות כמו מי זו הנערה הג'ינג'ית, אבל חשדתי שאני יודעת.
ואז התעוררתי, היינו ליד מפעל עוגות נטוש.
נכנסנו למפעל, עידן לילי ושני דיברו, עידו רץ לחפש שירותים, סאני דיברה עם בל וסבתא, וטום ועמית דיברו בינהם.
הסתכלתי על המקום, פתאום ראיתי את קורות היסוד שלו, את ארכיטקטורת המקום כנראה חלק יכולה של אתנה, שמתי לב לעוד משהו, היו טביעות רגליים גדולות מהקצה המרוחק של החדר שהובילו למאחורי הר הקופסאות שעמדנו לידו. ואז שמעתי קול חריקת קרשים מלפני איפה שלילי עידן ושני דיברו ו עידן בדיוק קיבל עוגה בפנים.
עידו חזר זה בטח היה רק עידו אמרתי לעצמי.
אבל זה לא היה רק עידו.
מאחוריו התנשא מקור הרעש, קיקלופ בגובה שלושה מטרים.
לליז הופיעה קשת ביד ולילי רצה למפלצת עם הפגיון שלה.
שלפתי את הפגיון שלי, והסתערתי עם כולם על הקיקלופ.
כולם דקרו אותו, ידעתי שאני לא יכולה להרוג אותו עם פגיון אבל כן יכולתי לפגוע בו.
פתאום ידעתי שכדי לדקור בברך כדי שהוא יאבד שיווי משקל, עשיתי את זה והקיקלופ שאג בזמן שבעט בי הצידה, נכון זה כאב אבל הקיקלופ התנדנד על רגליו.
אחרי כמה דקות שהמשכנו לדקור אותו, פגע בו חץ בחזה והוא נפל. כולם הסתכלו על ליז וסאני בזמן של יש קראה "עשיתי את זה! ".
דם הקיקלופ החדש נספג בפגיון, וציור חדש נוצר. זה היה ציור שלי ושל אתנה, זה תפס את מבט הרנטגן של אתנה.
הסתכלתי על הציור עד שקלטתי מזווית הכין את בל מסתכלת עלי ואז מנסה להבין על מה אני מסתכלת בפגיון.
הכנסתי את הפגיון במהירות לנדן.
בל נראתה מסוקרנת אבל לא אמרה כלום.
אני צריכה להשגיח על הפגיון היטב בנוכחותה ציינתי לעצמי.
חזרנו לאוטובוס, כולם ניסו לשכנע את לילי לאכול ביס מעוגיית האמברוסיה אבל היא התעקשה שהיא בסדר והלכה לישון.
התיישבתי במושב האחורי בפינה והוצאתי את הפגיון.
הסתכלתי על התמונות בו.
שתיים מהן היו שלי ושל ג'ון, אחת הייתה שלי עם מפלצת, אחת הייתה שלי צורחת על זאוס ואחת הייתה שלי ושל אתנה.
הניצב החל להיתמלא בתמונות מעניין כמה תמונות זה יכול להכיל? שאלתי את עצמי.
בלי שראיתי אותה מגיעה בל באה והתיישבה לידי ולפני שהספקתי להגיב חטפה לי את הפגיון מהיד.
"תחזירי את זה! " אמרתי לה בשקט כדי שהאחרים לא ישמעו.
היא הסתכלה על התמונות והתעלמה ממני, ובמקום לשאול על התמונות או על האנשים המופיעים בהם היא שאלה "מאיפה זה? ".
"מצאתי את זה בפעם הראשונה שהשתמשתי בכוחות שלי לבד. עכשיו תחזירי את זה! " עניתי לה בכעס.
"למה אף אחד לא יודע על זה? את יודעת, חוץ ממך ומג'ון" אמרה והצביעה על אחת התמונות שבאה הראיתי לג'ון את הפגיון.
"לא יודעת" עניתי בכנות "אני יכולה לקבל את הפגיון שלי? " שאלתי כבר בחוסר עונים.
"לא" היא אמרה בחגיגיות וקמה מהמקום והתקדמה לכיוון שני.
"בל! לא! " צעקתי ככה שלילי, עידו, עמית וטום כמעט התעוררו.
פתאום עלה לי רעיון.
תפסתי לבל בידיים והצמדתי אותם מאחורי הגב וחטפתי חזרה את הפגיון בזמן שהיא מנסה לברוח מהאחיזה שלי.
הכנסתי את הפגיון לנדן ושיחררתי את בל.
"בחיים שלך אל תעשי את זה שוב" אמרתי לה בכעס.
"אני כן אעשה את זה פשוט פעם הבאה את לא תראי את זה קורה" אמרה וחיוך מלחיץ שלא היה מבייש ילד הרמס אחרי פיצוץ ביתן ארס (מעניין על מי אני מדברת?) .
ואז שלושה אנשים הופיעו מחלל האוויר באמצע האוטובוס.
לא היה לי כוח לכתוב קודם אז היום כתבתי,אז היום פרק של 919 מילים.
