לא הייתה לי ברירה והייתי חייבת לצאת מהביתן. אספתי את השיער לצמה כדי שיהיה פחות בולט (זה לא באמת עבד).
התלבשתי ויצאתי מהביתן. הלכתי לכירון והוא רק הסביר לי שלא לעשות את זה שוב בלי להודיע.
בהמשך ההיום אנשים שאלו אותי מה קרה לשיער שלי, סאני עדי ושני התאפקו לא לצחוק אבל זה לא עבד להם.
את בל לא ראיתי אבל אני כל כך הולכת להחזיר לה על זה.
עד סוף היום כבר הייתי עצבנית (למה ציפיתם מיום של שאלות וירידות אלי עם משפטים כגון 'כמה שהחיים ורודים' או 'יום רביעי לובשים ורוד').
אז כמובן שאחת מבנות ארס אני חושבת שקוראים לה אשלי הייתה צריכה לעצבן אותי יותר.
"חשבתי שכל ילדי האדס משנות ה-90 כנראה את מתקופת הדיסקו (שנות ה-80?)"
זה הייתה ירידה ממש עלובה אבל זה הספיק כדי לעלות לי על העצבים. פתאום עלתה לי למוח תמונה של אשלי משוספת ומעליה המוות. הסתובבתי עוד עם התמונה בראשי והיא תפסנ לי את פרק כף היד כדי לעקב אותי ,לא הבנתי מאיפה זה הגיע ופתאום היא צרחה כאילו רואה את התמונה.
היא נפלה על הרצפה והתחילה להסתכל לכל הכיוונים כאילו משהו עומד להתנפל אליה.
"תקראו לכירון! עכשיו! " צעקתי לאחד החצויים שעמדו שם. כירון הגיעה כעבור כמה דקות בדהירה מהירה.
"מה קרה פה? "
"א.. אני לא יודעת" אמרתי בפחד.
אין מצב שהיא ראתה את חזיון המוות הזה. זה היה רק בראש שלי!
כירון דיבר עם אחת הבנות שעמדה שם בלחישות.
"תקראו למר ד' ולניקו לבית הראשי. יוני בואי".
התקדמתי לבית הראשי ועוד הייתי מפוחדת.
לידי אשלי רכבה על כירון ועוד נראתה כאילו ראתה את החזיון המפחיד שהיה לי בראש.
"מה בדיוק קרה? " כירון שאל אותי .
"היא עצבנה אותי ופתאום עלתה לי לראש תמונה שלה משוספת והמוות מעליה ואז היא תפסה לי בפרק כף היד והתחילה לצרוח כאילו היא ראתה את התמונה המוזרה בזה בעצמה."
כירון וניקו נראו מבולבלים ומר ד' נראה משועממם.
"את אומרת שהופיע לך תמונה אחת לראש וזה הייתה זה? "
ניסיתי להיזכר "היו שם כמה תמונות אבל זה פשוט השתלטה לי על המחשבה ראשונה" עניתי.
"זה לא כוח שיש לי או להייזל" ניקו ציין "אבל גם אין לך את כל הכוחות שלי ושלה. זה פעם ראשונה שהשתמשת בכוח הזה? " הוא שאל.
"כן, זה אומר שזה יקרה לי עוד פעם מתישהו?" שאלתי בשקט.
"זה הגיוני בהחלט" כירון אמר. "טוב תלכי לביתן. נדבר איתך מאוחר יותר" כירון אמר והתחיל לדבר עם ניקו בלחישות.
