התחלנו לשוטט ביער. עדיין הייתי עצבנית על בערך כולם אז הלכתי מאחורי הקבוצה.
'זה תמיד מה שקורה לילדי האדס' קול ליחשש בראשי 'אני חושבת שזה רק הוגן שאציע לך שוב. תצטרפי אלי ותקבלי מקום של כבוד' 'יופי אני מתחילה לשמוע אלות מטורפות בראש' חשבתי לעצמי.
'מה את אומרת בת האדס? ' תמיס שאלה.
'אני לא בוגדת. לא משנה מה חושבים עלי' השבתי לאלה 'עכשיו עופי לי מהראש!' האלה השתתקה.
*עכשיו הצבע הרגיל חוזר להיות המחשבות שלי*
'אם בכזו קלות היא חודרת למחשבות שלי מה היא כבר יודעת? ' חזרתי על השאלה בראשי עד שנעצרנו מול בית ענקי.
היו קולות דיבור מבפנים.
מייקל ועידו התקדמו ופתחו את הדלת.
״אנשים קצת עזרה פה!״ לילי כמעט צעקה שעמדנו בפתח.
״מה לעזאל?!?!״ אמרתי ומסתבר שזה הייתה התגובה של כמעט כל החצויים.
לילי עמדה שם עם שמלה חדשה ליד בחור חיוור. שהסתכלתי עליו הרגשתי צינה קלה.
משהו אמר לי בראש שהוא לא בדיוק אנושי.
״אולי תפסיקו לטנף את המקום בקללות שלכם״ הבן אדם (נקרא לו בן אדם) שאל..
״ברגע שתעזוב אותה״ מייקל אמר ועשה צעד קדימה מה שנראה לי די מטופש.
״אחורה או שהיא תמות״ בן האדם אמר והצמיד סכין לגרונה של לילי במהירות.
לפני שהספקנו להגיב לילי אמרה ״בחלומות שלך״ובעטתה בו.
הוא הופתע ושיחרר אותה.
הפעם לילי החזיקה את הסכין והצמידה אותו לגרון של האיש.
״זה לא יעזור לך״ הוא אמר לה.
״למה אתה ערפד או משהו?״היא שאלה והדגישה את הציניות שלה.
״כן״ הוא אמר. ״איך את חושבת שהדלת נפתחה או שאני כל כך חיוור או שבאת לפה מילכתחילה?״ הוא שאל.
'בגלל זה הרגשתי ככה. הוא לא טיבעי והוא בעצם מתחמק מהמוות' קצת כעסתי על עצמי שלא הבנתי את זה קודם.
״זה היה כישוף״ לילי אמרה בהבנה.
״עצרו רגע״ שני אמרה.
״מה את לובשת?״ היא שאלה את לילי.
״נכון זה הולם אותה?״ טוד שאל והחווה על לילי.
״מאוד״ שני הסכימה איתו.
״שני!״ סאני צעקה עליה.
״זה לא הזמן״ אמרתי. אנחנו עומדים מול יצור שמרמה את המוות והן מתווכחות על שמלה!
״אוקיי אז אפשר לדבר על העיצוב של המקום הזה? קריפי אהבתי״ סבתא אמרה, הסכמתי איתה שהמקום מעוצב יפה אבל גם הפעם זה לא היה הזמן המתאים לדבר על זה.
״תודה״ טוד השיב להערה של סבתא.
״סבתא!״ לילי כמעט צרחה עליה.
״מה?״ סבתא שאלה אותה.
״זה מזה לא הזמן״ עידו אמר.
״אוקיי אוקיי דרך אגב אם את רוצה לחסל אותו הסכין כן יעבוד ערפדים רגישים לארד שמימי בדיוק כמו חצויים״ סבתא אמרה. 'הערה לעצמי: לעשות מחקר על מפלצות+ערפדים+עוד דברים שמרמים את המוות' רשמתי לעצמי.
״לא יכולת לומר את זה קודם?״ ליז שאלה.
סבתא משכה בכתפיים.
״ביי טוד״ לילי אמרה ונראתה מאושרת להיפטר ממנו.
את בטוחה שבא לך להרוג אותי?״ טוב שאל ונראה היה שהוא רוקד עם לילי.
״אני בטוחה״ היא השיבה לו.
״אני לא חושב ככה״ הוא אמר ושינה את תנועת הריקוד.
״אני כן״ לילי אמרה וניסיתה לפגוע בו שוב, ללא הצלחה רבה אם לומר את האמת.
״חבל עלייך את צעירה מידי למות״ הוא אמר והתחיל לרקוד ולגרור את לילי איתו.
״אני לא אמות!״ לילי אמרה לו בכעס.
״את בטוחה?״ הוא התחיל לעלות לי על העצבים.
במהירות לילי תקעה את הסכין לחזהו של הערפד והוא התפורר לאבקה, לילי קרסה על הרצפה.
״את בסדר?״ מייקל שאל ועזר לה לקום על הרגליים.
״מה היה הקטע עם הריקוד?״ עידן נראה מבולבל.
״לערפדים יש קלאסה״ הלן אמרה בחצי צחוק.
״בואו נצא מפה״ לילי אמרה ונראתה מוטשת.
כולנו הסכמנו ויצאנו מהבית.
התחלנו ללכת ביער ובאמצע ההליכה עשיתי מסע צללים למחנה כי נמאס לי ללכת.
הגעתי למחנה והוצאתי מהתיק את הטלפון מהתיק.
נכנסתי לוואצאפ המצויים המוזר וחיפשתי את ג'ון, מסתבר שמישהו טרח לשנות את השם שלו לג'וני להוסיף ליד השם לב.
נאנחתי בשקט ופתחתי את השיחה.
'ישנת בסוף? או שאני צריכה למצוא מישהו מביתן היפנוס? ' שלחתי את ההודעה. אחרי כמה שניות קיבלתי תשובה 'אם אני אגיד שניסיתי לישון ולא הצלחתי זה בסדר? '
'לא. אתה צריך לישון זה לא הגיוני שלא תישן'
'את מודעת לעובדה שקצת מפחיד שהחברה שלך יוצאת למסע שיש מצב שהיא לא תחזור ממנו? ' הוא שאל.
'א. ממתי אני החברה שלך? ב. אני אחזור ממנו. לפחות נראלי ככה' חייכתי חיוך קטן ששלחתי את ההודעה.
'אז א. את החברה שלי מעכשיו. ב. אני מקווה שאת צודקת'.
'אני תמיד צודקת בכל זאת הפטרונית שלי היא אלת החוכמה ' אני מקווה שאפשר להבין ציניות דרך הטלפון. שמעתי קולות הליכה מתקרבים.
'אני אדבר איתך מאוחר יותר. ביי' שלחתי את ההודעה והכנסתי את הטלפון חזרה לתיק.
אחרי שכולם הגיעו התיישבנו על הדשא.
״אז מה הצעד הבא?״ לילי שאלה.
״חוזרים לאוטובוס״ עידו אמר.
״את בטוחה שאת בסדר?״ שני שאלה את לילי.
״כן״ היא השיבה.
״קחי קצת נקטר על כל מקרה״ מייקל אמר 'הם מודעים לעובדה ששתיית נקטר זה מסוכן? ' שאלתי את עצמי אבל לילי כבר ענתה ״בסדר״ ושתתה כמה לגימות מהנקטר. קיפלנו את כל הדברים והתקדמנו לאוטובוס.
״אני אנהג״ לילי התנדבה.
״לא!״ הם כמעט צעקו אליה. אני בינתיים התקדמתי לספסל בסוף האוטובוס.
״למה?״ שמעתי את לילי שואלת.
״את צריכה לנוח״ שני ענתה לה.
״כן לא כול יום רוקדים עם ערפד טנגו קטלני עד המוות״ עמית אמרה לה והתאפקתי לא לצחוק.
״אני אנהג״ שמעתי את סאני מתנדבת וכל אחד פנה לעיסוקיו.
במושב שלי בדקתי את התיק שלי, לראות אם חסר משהו ( בכל זאת סאני ובל גנבו לי את התיק קודם) אבל הכל היה שם וגיליתי בתחתית התיק זוג אוזניות.
הרכבתי אותן ושמתי מוזיקה דרך הטלפון ונרדמתי עם המוזיקה ברקע.
עוד פרק. הפעם הוא ארוך יותר אבל חצי ממנו מועתק מעדי עם שינויים 😁.
