המפלצת קפצה אלי. ואוטומטית זזתי הצידה והיא התנגשה בקיר.
היא הסתובבה אלי והתחילה לנשוף אלי אש רגע מה?
היא רצה לעברי ובמהלך שאני לא בטוחה אם היה טיפשות או אומץ נשכבתי והחלקתי מתחתיה עם הפגיון מורם.
אני סוג של שיספתי לה את כל הבפנים כי היא נפלה והתפוררה לאבק זהוב.
על הפגיון היה דם זהוב, שהתקדם לכיוון הניצב. ברגע שהוא הגיע לניצב התחילו להיווצר שני ציורים עדינים ממנו. בשם האדס מה קורה פ- על הפגיון היו שני ציורים.
אחד שלי הורגת את המפלצת ועוד אחד של אהה.. אהה.. לא משנה.
כל שאר הדם הצהוב כאילו נספג בתוך הפגיון ונעלם.
אני לא חושבת שאני צריכה להישאר פה יותר אחרת אני אהרוס את כל הבית.
הלכתי לחדר שלי הורדתי מזוודה והתחלתי להכניס לשם בגדים ונעליים. הוצאתי כמה ספרים שאני אוהבת מהמדף (סדרת הארי פוטר, מחפשים את אלסקה, סדרת המעניק ועוד ספר שמאוד אהבתי שהייתי קטנה).
הכנסתי אותם לתיק ואז מישהו דיבר מאחורי.
"חשבתי שאת עשויה להיות כאן" ניקו אמר (למי ציפיתם שיופיע מאחורי בלי כל רעש?)
"לך מפה" סיננתי בשקט.
"אני צריך להחזיר אותך למחנה. אנשים מודאגים"
"אני לא שם רק מהבוקר"
"ועדיין"
"אני אבוא איתך מאוחר יותר" לא הייתה לי מטרה להתווכך איתו.
"טוב".
הוא יצא מהחדר לכיוון הסלון.
הכנסתי את הדברים והוא חזר.
"מה זה?" הוא אמר והחזיק ביד שלו את האבקה הזהובה שהייתה פעם המפלצת.
"הייתה מפלצת" עניתי בפשטות.
בזמן שדיברנו הסתובבתי בחדר ואספתי כל מיני דברים שחשובים לי או שנראו לי חשובים להמשך.
"והרגת אותה?" הוא נשמע מפקפק.
"לא יודעת אם 'הרגת' זה המושג הנכון. הסברת לי שמפלצות לא מתות. אבל כן ניתן להגיד ש'הרגתי' אותה".
"טוב בתוך האבק. היה את זה" אמר והוציא מהכיס אבן שנראתה כמו גחלת קטנה.
"מה זה?"
"אין לי מושג כנראה משהו שהמפלצת השאירה. איזו מפלצת זו הייתה בכלל?"
"כימרה" עניתי למרות שלא היה לי מושג איך אני יודעת את זה.
"שיספתי לה את הבטן בפגיון"
"למה היה לך פגיון אלייך?"
"כי הוא הופיע מרחף באוויר" אמרתי בציניות.
"מאיפה אתה חושב?" למרות שהוא בטח יחשוב שזה מהנשקייה של המחנה, אני לא בטוחה שהוא יחשוב על האפשרות שהוצאתי את זה מהאדמה והופיע תיק מתאים לזה בדיוק בתיבה בביתן.
"את מוכנה לזוז?"
"עוד רגע".
לקחתי מהשולחן שלי תמונה שלי עם כל המשפחה שלי.
"קדימה". הוא תפס ביד שלי ונבלנו בצללים.
