התקדמתי חזרה לכיוון המחנה, למען האמת היה אסור להיות ביער כי היה אמור להתקיים משחק תפוס את הדגל וביתן הרמס (שלא היה איתי) התקינו מלכודות, אבל לא באמת היה לי אכפת.
ברגע שהגעתי למחנה ראיתי התקהלות ליד הבית הראשי. אז עשיתי את הדבר ההגיוני ביותר והלכתי משם. שהגעתי לביתן פשוט קפצתי על המיטה ופתחתי את הספר אבל לא הזדמן לי לקרוא כי רגע אחרי שנכנסתי לחדר ניקו נכנס לביתן (זה לא סימן טוב).
"הברזת מאימון החרב" הוא נראה עצבני, אז בהחלטה גאונית החלטתי להרגיז אותו יותר כי בשביל מה יש אחים? אז עניתי לו "אמת".
הוא בהה בי לשתי שניות, אני בדרך כלל ממציאה תירוץ להתחמקות מהאימון.
"את בחיים לא תלמדי להילחם בחרב! " הוא היה על סף צעקה.
"יש לי פגיון. חרב זה מטופש זה אלים ויש יותר סיכוי שיראו אותך מגיע עם חרב מאשר עם פגיון" הוא לא יכל להתווכח איתי כבר כמה זמן שבניתי טיעונים לזה אז הוספתי "חוץ מזה פגיון יותר קל ויותר נוח לסחוב" .
"את מעצבנת ומטישה. ולילי חזרה, הרגשת את זה נכון? " הוא נאנח ושינה נושא.
"כן, גם ראיתי את ההתקהלות ליד הבית הראשי. זה אומר שיהיה עוד מסע חיפושים בקרוב. הם כנראה צריכים אותה לעוד משהו" הם אלו האלים בכמה חודשים האלה ששהיתי במחנה למדתי לשנוא, אני לא אצא נגדם כי זה לא שווה את זה אבל אני די מטאוות את רוב האלים. 'אם הם החזירו אותה זה אומר שיהיה עוד מסע חיפושים זה אומר עוד נבואה עוד בלאגן' חשבתי וכמעט שכחתי שניקו עוד בחדר.
"את חושבת שאת תצטרפי למסע החיפושים הזה? " הוא שאל אותי וניתק אותי מה מחשבות.
"לא נראה לי. גם אם כן אני פשוט אלך, מה זה משנה אם מות עכשיו או אחר כך? " ניקו נראה מזועזע, הוא כבר איבד את אחותו פעם אחת כמעט איבד עוד אחות במסע חיפושים ואני גם הייתי במשימת מוות, איזה כיף לו.
"אפילו אל תתחילי! " הוא התעצבן ויצא מהביתן.
רציתי לחזור לספר שלי אבל שוב הפריעו לי.
שמעתי את הקול של שני צורח לי בראש.
"מחר מסיבת פיג'מות בביתן אפרודיטה כולכן מחוייבות לבוא" בגלל שהבנתי שיהיה אמת או חובה פשוט שאלתי "אני חייבת? אני מעדיפה להישאר פה עם הספר שלי" אחת מטעויות חיי.
"אני אבוא לגרור אותך! אם אני נגררת לזה גם את" שמעתי את עמית בראש שלי.
"טוב" אמרתי, וכבר הבנתי שלא אקרא היום, 'אחד הדברים הקשים ביותר במחנה הזה הוא רגע של שקט' חשבתי לעצמי. חבל שלא ידעתי כמה אתגעגע לבלאגן הזה.
יצאתי מהביתן וראיתי את ילדי הרמס חוזרים מהיער מה שאומר שזה היה 'חוקי' להיכנס (לא שלא הייתי עושה את זה שהם עוד היו בפנים) . התחלתי לצעוד לכיוון היער וג'ון הצטרף אלי באמצע הדרך.
אני חושבת שכדי שאספר מה קרה איתי ועם ג'ון בכמה חודשים האלה. אז כמו שאתם וודאי זוכרים (או ששני לא נותנת לכם לשכוח) דיברתי עם ג'ון בזמן המסע ואיכשהו הוא הגיע למסקנה שאני החברה שלו, למרות שאני עוד מכחישה אז חודש בערך אחרי שחזרנו גרמתי לו להישבע שלא יספר לאף אחד כי אחרת הוא יסבול (בסך הכל אני חברה נהדרת), אז כמעט כל פעם שהלכתי ליער לקרוא הוא הצטרף אלי. זהו בערך.
אז התקדמנו ליער ובשלב מסויים פשוט התיישבתי ליד עץ וניסיתי להתרכז. וג'ון התיישב מולי.
"את עדיין מתאמנת על זה? כבר הצלחת לעשות את זה מלא פעמים" הוא התבכיין.
"אימון מוביל לשלמות, למרות שאני לא מתאמנת על זה הפעם. אני רוצה לראות אם אני יכולה לעצב זהב למשהו במקום רק לדלות אותו מהאדמה" אז בזמן האחרון התחלתי כל מיני ניסויים לבדוק מה הכוחות שלי יכולים לעשות. ג'ון נתן לעצמו מכה במצח.
"את מטישה את יודעת? " הוא שאל בגיחוך.
"כן! " עניתי לו בחיוך מתנשא.
התרכזתי ושלפתי גוש זהב מהאדמה. עצמתי עיניים ודמיינתי אותו משתנה, מתעגל בפינות נחצה לחלקים קטנים, דוגמאות קטנות ואז פתחתי עיניים. שמתי קרקוש של משהו נופל ושהסתכלתי היה שם צמיד זהב קטן כמו זה שדמיינתי.
"זה עבד! " קראתי. זה ממש מגניב.
פניתי לאיפה שג'ון ישב לפני רגע אבל הוא לא היה שם, פתאום משהו התרסק אלי.
"זה לא מצחיק! " צחקתי וניסיתי להשתחרר מג'ון. קמתי על הרגליים והתחלתי לרוץ והוא אחרי.
עליתי על אחד העצים והתיישבתי על ענף גבוה. הסתכלתי למטה וחיפשתי את ג'ון, הסתובבתי חזרה והוא ישב מולי, כמעט נפלתי מהענף. שהתייצבתי התחלתי לצחוק "זה לא הוגן יש לך קסם".
"אני רק מתאמן כמו שאמרת אימון מוביל לשלמות" הוא חיקה את נימת הקול שלי.
"טמבל" .
"גם אני אוהב אותך" הוא אמר.
"בחיים לא אמרתי את זה! " הכרזתי.
הוא בהה בי לשנייה, הופיע לו ניצוץ שובבי בעיניים שנעלם מהר, והוא פשוט נישק אותי. ולא לא ברחתי הפעם (למרות שמעוד רציתי).
ואז נפלנו מהעץ, וג'ון (המפגר חשוב לציין) לא חשב ליידע אותי ופשוט שיגר אותנו לקרקע (כוחות של ילדי הקטה זה מגניב).
שמעתי צעקה של "או מיי גודס!" ואחריה צחוק, הסתובבתי עמית עמדה שם צוחקת הסתובבה ורצה. אני די בטוחה שנראיתי כמו זרקור אדום. למזלי גם ג'ון נראה ככה.
"מסתבר שהם לא סיימו עם המלכודות" ציינתי .
"כנראה שלא" הוא ענה, ובלי שום סיבה נראית לעין התחלנו לצחוק. אני די בטוחה שזה נראה מוזר מהצד, שנינו אדומים וצוחקים בלי סיבה. ''אני די בטוחה שזו הנקמה שלה על לפני מסע החיפושים שתפסתי אותה מתנשקת" אמרתי והתחלנו לצחוק שוב. 'אוי פאק כולם ידעו כל זה מחר! ' חשבתי לעצמי בפתאומיות 'אמת או חובה מטופש' קיללתי את המשחק הזה כל כך הרבה.
קבלו 840 מילים עכשיו הניחו לי.
אוקיי הבנתי שזה פרק שדורש 'אווו' ואתם ממילא לא מקשיבים לי אז גם אם אגיד 'אל תגידו אוו' אתם תעשו את זה אז פשוט תכתבו. ואני חסרת השראה לשמות.
