אחרי זמן שנראה כמו נצח המשחק הארור נגמר ברגע שעידו שאל "כבר 18:30?".
"אני צריכה להתארגן! " שני אמרה "וגם אתם" אמרה והצביעה על הבנים.
"בנים לכו להתארגן! " סבתא אמרה ודחפה אותם מחוץ לחדר.
"מי ראשונה? " שני שאלה והחיוך המטורף חזר.
"אני" לילי התנדבה, והפסקתי להקשיב.
הוצאתי מהתיק ספר (מחפשים את אלסקה אחד האהובים אלי) וקראתי בו.
"יוני! " שני קראה והקפיצה אותי.
"מה ? אני קוראת, מה את רוצה מחיי? " אמרתי, הייתי באחד הקטעים האהובים אלי (והעצובים).
"בואי צריך להכין אותך" היא אמרה.
"אני חייבת? " שאלתי.
"כן! " היא אמרה.
גררתי רגליים לקצה המיטה והתיישבתי.
"אני רק אומרת שאני לא לובשת שמלה! " הזהרתי אותה.
"בסדר" היא אמרה.
השיער שלי עוד היה חלק (אני לא אוהבת את החרא הזה) ושני עשתה לי קוקו גבוה בזמן הזה שמתי לב שלילי לא בחדר.
היא הסתובבה לאיפור ואני פשוט קפצתי מהמזרן.
"אין מצב! " אמרתי "אני לא מתאפרת" אני חושבת שאפילו הבנים שמעו את זה.
"את כן. שבי" התיישבתי בניגוד לרצוני (שני ודיבור ההקסמה הדפוק).
היא איפרה אותי (למזלה זה היה חלש).
היא סיימה ונתנה לי איזה גופיה (איפה את שומרת את כל הבגדים והדברים האלה?).
"אני שונאת גופיות" הייתי ממש ממורמרת.
אני פשוט לא טיפוס של מסיבות, אני לא סובלת גופיות/שמלות/איפור אני מעדיפה להישאר עם ג'ינס וחולצת טריקו.
נכנסתי למקלחת והחלפתי לגופיה,
"קחי" שני דחפה לידי נעלי עקב "תנעלי ואת לא מתווכחת! " הוסיפה כנראה אחרי שראתה את ההבעה על הפנים שלי.
נעלתי את הנעליים וכמעט נפלתי שניסיתי ללכת.
לילי חזרה.
"מה עשית בחדר של הבנים? " עמית שאלה.
"בדקתי שהבנים מתארגנים" היא אמרה.
"הם לא התחילו? " שני כמעט הרסה לי את האוזניים.
"טיפלתי בזה" לילי אמרה.
"מה עשית? " בל שאלה.
"כיביתי להם את המשחק".
"איך את יודעת שהם לא ידליקו אותו? ".
"כי איימתי שאני אביא את שני אם הם לא יהיו מוכנים עוד 15 דקות" היא אמרה כאילו זה לא מפחיד.
"אכזרי" אמרתי.
בשמונה הבנים נכנסו ויצאנו (לכו לראות את השיחה אצל עדי, אני עצלנית מדי כדי לכתוב).
הגענו למועדון והתפצלנו, סבתא וסאני גררו אותי לרקוד (את האמת שלא התנגדתי כל כך, כי נמאס לי ששני משתמשת בדיבור הקסמה אלי) .
נתנו לי איזה עוגיה (שהייתה ממש טעימה), והמשכנו לרקוד.
שמעתי מישהו מציע ללילי עוד עוגיה, היא סירבה ואני ביקשתי אחת מהעובד שעבר עם העוגיות .
"יוני לא! " לילי אמרה ואז נזכרתי בסיפור של ניקו על מלון לוטוס והבנתי, זה היה אותו סיפור!
התחלנו להעיר את כולם.
אחרי שכולם התעוררו מהשפעת העוגיות התחלנו לאתר מפלצות, כל אחד הסתער על מפלצת.
מצאתי את עצמי עומדת מול קיקלופ,
"אתה לא אמור להיות טוב? " כןן אז טעיתי.
"אתם המצויים לא מבינים מהו הצד המנצח, אתם טיפלו ותקוו שתמיס תקבל אותכם לשורותיה" הוא אמר.
"אז זה בדרך הקשה".
בשלב זה אגיד שזה נוראי להילחם על עקבים!
שלפתי את הפגיון (לצערי הוא לא היה כל כך מוסתר) והקיקלופ תפס שולחן שהיה מחובר לרצפה וזרק אותו אלי, למזלי הצלחתי לקפוץ הצידה אבל לעקבים של שני לא היה כזה מזל והם נשברו.
קפצתי על הקיקלופ ודקרתי אותו ביד, בתמורה קיבלתי אגרוף בכתף וכמעט הפלתי את הפגיון.
למזלי המועדון היה חשוך אז עשיתי מסע צללים לצד השני של הקיקלופ שלמזלי לא היה כל כך חכם ודקרתי אותו בגב.
הוא שאג אלי, תפס אותי הורים אותי לאוויר מול הפנים שלו.
הוא נראה פגוע אבל לא מספיק כדי לא להרוג אותי איתו.
בעטתי לו בעין ונפלתי, בזמן שהוא תפס את עינו דחפתי את הפגיון לחזה שלו ודחפתי (העור שלו עבה בטירוף) והוא התפורר לאבק זהוב.
ואז קפצו אלי רפיה ועוד מפלצת שהייתה לה רגל אחת נורמלית ורגל אחת כמו זנב של נחש.
לפחות הן היו קטנות, ולא חכמות מספיק כדי להבין שזה לא היה רעיון טוב כל כך לתקוף בת האדס עם שריון שעשוי ממתכת כלשהי .
דקרתי את הרפיה ועברתי להתרכז במתכת שבשריון השנייה.
הצלחתי לחנוק את המפלצת אבל הרפיה לא מתה קודם, היא קפצה ונשכה אותי ביד (הן ממש מעצבנות).
"אווץ'! " כמעט צעקתי, פתאום עלתה לי לראש תמונה של האישה שהתבררה כה אלה תמיס מוחצת את הרפיה הנאמנה לה ושולחת אותה לטרטרוס, נגעתי הרפיה והיא צרחה 'אשליית מוות מכה שנית' חשבתי .
בזמן הזה השנייה הצליחה להיחלץ מהשריון וקפצה עלי בעוד חברתה צורחת ברקע.
אז נכון שאמרתי שזה לא טוב להתמודד נגד בת האדס עם שריון מתכת? זה גם לא טוב להתמודד מולי בלי שריון וביחוד לא שאני עצבנית.
המפלצות התחילו לעלות לי על העצבים, ומה שאני זוכרת זה שהיו הרבה דקירות ובעיטות בקרב שלי עם המפלצת.
אחרי שהרגתי אותה גיליתי שכמעט כל האחרים עוד נלחמו.
עידו נלחם באיזה מפלצת במפולת של משקאות מהבר, בל הייתה כמה מטרים ממנו והקפיאה מפלצות במקומן (כנראה הקפיאה את הדם שלהם) , סאני ירתה חצי אור באחרת וסבתא, סתבא זרקה על עיני המפלצות שלה איזו אבקה מוזרה והמפלצות התחילו להתעלף.
אחרי כמה דקות שהתנשמתי התחלתי להרגיש את הכאב מהמכה של הקיקלופ והנשיכה של הרפיה.
אחרי כמה דקות כל המפלצות מתו וחזרנו למלון.
הייה לי כואב והייתי עייפה ככה שלא היה לי אכפת שהארי שומר.
נכנסתי לחדר אכלתי ביס מעוגיית האמברוסיה בלי שהאחרות ראו, אני לא צריכה שיתחילו לדאוג שנפצעתי או משהו זה עובר בשנייה.
החתכים ביד מהנשיכה התאחו וגם הכאב מהמכה התעמעם 'עד הבוקר זה יתרפא לגמרי' אמרתי לעצמי.
נשכבתי על הכרית ונרדמתי.
ואז התחילו הסיוטים.
