המשך היום לא היה כזה מרגש, בשלב מסוים הלכנו לבקר את סאני במרפאה ושמענו את כל סיפור מצרים המוזר הזה. אבל בשלב מסוים יצאתי מהמרפאה כי כנראה יהרוג את בני אפולו להוריד את התאורה. המקום פשוט זוהר מדי!
כולם הלכו לאני לא יודעת איפה והתחלתי להסתובב במחנה.
הייתי מודאגת לגבי הערב בכל זאת מסיבת פיג'מות אומר אמת או חובה וכידוע לכולם בערך אני לא סובלת את זה. לא שמתי לב ונתקלתי במישהו "סליחה! " מסתבר שנתקלתי בפלג (חצויה בת אפולו) היא הייתה עם צביה (בת אתנה) (מרוצות?) .
"זה בסדר" פלג ענתה. רציתי לפתח שיחה רק כדי להראות להם שאני יחסית נורמלית. זה לא עבד והן הלכו. נו טוב.
התקדמתי לזירת האימונים ונכנסתי לאןלם האימון. ניגשתי לאחת מבובות האימון, אני די בטוחה שהרבה לא יבינו אבל אותי אימון בפגיון (או כל כלי נשק אחר) יחסית מרגיע. שאני מתרכזת במשהו אני לא שמה לב לכלום בערך, זו לא הפרעת קשב רגילה כמו לכל המחנה שלא יכולים להתרכז בדבר אחד, אני מתמקדת מדי שאני עושה משהו.
תקפתי את הבובה הראשונה, רציתי למדוד כמה זמן לוקח לי לשלוף את הפגיון ולהרוג בעזרתו. לקח לי 7.6 שניות לשלוף את הפגיון ולכוון אותו לבובה ועוד 3 שניות להנחית אותו על הבובה, הדקירה גם לא הייתה במקום שיכול להרוג. היא הייתה בכתף, מה שיכול לשתק למספר שניות או להכאיב אבל בהחלט לא להרוג מפלצת. הזמן והכיוון שלי היו ארוכים ולא טובים. אני לא יודעת במשך כמה זמן עבדתי על זה אבל שהגעתי לתוצאות שהייתי מרוצה מהן (4 שניות שליפה וכיוון 2.5 שניות הנחתה במקום שיגרום נזק רב/מוות) היה כבר חשוך. חזרתי לביתן והסתכלתי על עצמי במראה. השיער שלי שהיה יחסית מסודר בצמה בבוקר היה מבולגן וכל הצמה התפרקה. הייתי די אדומה (כמו אחרי כל פעם שאני מאוד מתאמצת) וגיליתי חתך בצד של החולצה שלבשתי. אחרי חצי שעה כבר הייתי אחרי מקלחת, לבושה בפיג'מה, קוראת ספר על המיטה בביתן ועם שיער שמגיע עד הכתפיים, משום מה עדיין היה לי ורוד בקצוות. 'מסיבת הפיג'מות! ' נזכרתי.
אז עם המזל המעוות במקצת שלי הגעתי כמה דקות לפני האמת או חובה. (לא) יאי.
אחרי ההכרזה המדהימה של עדי כל המשחק (כלל תיפוף על השולחן מצד סאני) התיישבנו על הרצפה) ועמית חטפה את הבקבוק וצרחה "אני אתחיל! " וסובבה אותו.
בהיתי בבקבוק וכל מה שקיוויתי היה שזה לא יצא עלי. זה יצא עלי ועל סאני. 'פאק! ' הייתה המחשבה שצצה לי לראש.
"זה הולך להיות טוב! " סאני לחשה למרות שכולם שמעו.
"אמת או חובה יוני? " היא שאלה.
'זה לא קורה לי! ' "אממ.. אמת? " אני לא מבינה למה אני ממשיכה להשתתף במשחקים האלה. לסאני היה חיוך של ניצחון. למה בכזו מהירות עידכנו אותה?
"אז את וג'ון" היא פתחה.
'שיט' "אוי לא" לחשתי לעצמי, למרות שאני די בטוחה שמיטל שישבה לידי שמעה.
"אתם באמת התנשקתם אתמול? " אני לא יודעת אם היא הייתה יותר מסוקרנת או יותר בנסיון להביך אותי זה די הקטע בקבוצה המוזרה ביותר שלנו.
"חובה! " ניסיתי להתחמק.
"חובה עלייך לספר לנו! " סאני חייכה חיוך של ניצחון.
"אחח. טוב כן" נאנחתי והתעסקתי בחוט סורר במכנס של הפיג'מה שלי.
בזווית העין ראיתי את שני מתלהבת.
נאנחתי בשקט והוספתי "עמית תפסה אותנו". עמית הייתה מרוצה מעצמה וציחקקה.
"אני מניחה שאני אמשיך" לילי אמרה.
וסובבה את הבקבוק, זה עצר אליה ועל עמית .
"אמת או חובה? " עמית התלהבה.
"חובה האמיתות שלכם מפחידות" היא ענתה.
"חובה עלייך" עמית עצרה כדי לחשוב או ליצור אפקט דרמטי "שימי לב, ללכת לנשק את מייקל על השפתיים" לילי הייתה אדומה.
חלק מהבנות מחאו כפיים ועודדו אותה.
"טוב. " עדי אמרה ויצאה מהביתן. ורד הסבירה למיטל שישבה לידי מי זה מייקל.
ואז הדלת נפתחה ועידן ושאר הבנים עמדו שם.
"מה זה היה לעזאזל?! " הוא צעק.
מרוצה אנני?
