החלום התחיל בשקט. בהתחלה ראיתי רק חדר ובו ארבע עשר אנשים, גודלם היה ענקי.
אחד מהם דיבר ונראה נסער ביותר.
התחלתי לשמוע בזמן שהוא היה באמצע המשפט "... אני עדיין לא מבין למה היית צריכה לעשות את זה? " הוא פנה לאחת הנשים, ברגע שהפנתי את מבטי הבנתי מי זו. זה הייתה אתנה. הסתכלתי על כל האנשים בחדר והבנתי איפה אני.
אני בהר האולימפוס באמצע ישיבה של האלים והאדם או יותר נכון אל שדיבר כרגע היה אבא שלי. האדס.
"אתה לא יכול לשנות את זה! כך אלות הגורל קבעו! זה חייבת להיות היא! היא היחידה שאתה תיתן לה! " האדס נראה על סף התפרצות זעם.
"את מבינה את העובדה שזה מסכן גם את הבת שלך? ואת שלך? " אמר והסתובב להרמס. "ועוד מישהו משלך. אנחנו אפילו לא יודעים מי הוא יהיה! " הוא הסתובב לדמטר.
"פה יש לך טעות" אמרה אחת הנשים וקמה ממקומה, האישה הייתה גבוה ובלונדית ונראה שברגע שפתחה את הפה כולם השתתקו אפרודיטה.
"אתנה יודעת. אני בטוחה בזה! ובטח גם הילדה וממילא אין לנו הרבה ברירה אנחנו נצטרך לחכות" היא התיישבה בתיאטרליות מוחלטת.
"אני לא מוכן לזה! עוד אחד מילדי לא יהיה זה שישלם את המחיר! " האדס כמעט צעק.
"צופים בנו" אמרה נערה שישבה ליד האח, והתעוררתי.
לפני שהספקתי לפתוח עיניים קפצו אלי.
"את לא יכולה לברוח לאן הלכת אתמול בלילה? " שני שאלה.
התעלמתי מהשאלה ויצאתי מהאוהל 'זה באמת מה שחשוב עכשיו?' חשבתי.
אז מסתבר שלצאת מהאוהל לא היה צעד חכם במיוחד.הייתי בין האחרונים שקמו וברגע שהייתי בחוץ כל הפנים הסתובבו לכיווני.
"למי התקשרת אתמול? " בל שאלה.
"מי אמר שהתקשרתי למישהו? " אז הייתי שם עוד חצי רדומה אחרי חלום על מועצת האלים שפנים של לפחות עשרה חצויים מופנים לעברי.
"זה אומר" סאני אמרה וזרקה ליד שלי את שקית הדרכמות שהיה לי בתיק שהיא החזיקה ברגע זה "זה היה הדבר הראשון שפתחו את התיק יחד עם הפנס. אז אני אחזור שוב למי התקשרת? " ממתי הם ניהיו בלשים? הסתכלתי על כולם למצוא אולי מישהו שיציל אותי ששמתי לב שלילי לא שם.
"איפה לילי? " שאלתי.
"אל תשני נושא! " סאני כמעט צעקה אלי.
נאנחתי 'אני לא אצא מזה. ומה הם יעשו אם ידעו? ' חשבתי.
"התקשרתי אתמול לג'ון הוא במחנה ורציתי לראות מה קורה שם ומה שלומו" אני די בטוחה שהסמקתי טיפה בסוף "עכשיו איפה לילי? " זה נראה לי מוזר שהיא לא פה בבוקר.
"לא יודעים. קמנו והיא לא הייתה פה" מייקל אמר ונראה מודאג.
"ולא הערתם אותי ויצאנו לחפש אחריה כי.. " אמרתי וכיוונתי את השאלה בכלליות.
ואז הבנתי משהו "חשבתם שאיך שהוא אני קשורה לזה. בגלל זה רציתם לדעת למי התקשרתי. חשבתם שאני בוגדת!" כמעט צעקתי את המשפט האחרון. ליז השפילה טיפה את ראשה ותום הסתכל אליה במבט מוזר.
"זה לא משנה עכשיו! צריך למצוא את לילי" מייקל אמר ונראה מודאג.
"בסדר. בואו נלך. " אמרתי בשקט, רציתי לצעוק עליהם, אבל ההגיון אמר לי שזה לא יעזור בהרבה.
אחרי כמה דקות כל המחנה היה מקופל.
"לאן? " בל שאלה.
"אני חושב שלשם יש פה כמה ענפים שבורים וטביעות רגליים של בן אדם וכלב כנראה לילי והארי" עידן אמר והצביע על קו העצים.
'ממתי הוא טוב כל כך באיתור? ' שאלתי את עצמי, אבל התחלנו להתקדם לתוך היער.
אני עצלנית מדי לכתוב פרקים ארוכים.
