למה זה קורה לי?
זה סיפור על ילדה בשם אלינור (כולם קוראים לה אלי) פרח שעוברת דירה מבואנוס איירס (ארגנטינה) לניו יורק (ארה״ב). היא בדיוק עולה לכיתה יא ועוברת הרבה דברים טובים אבל גם רעים פוגשת אנשים חדשים ואולי גם אהבות?
***הסיפור בעברית***
...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
נקודתמבטברנדון:
בית יתומים הזה לא כל כך חדיש אבל הוא גם לא כל כך ישן, יש פה חצר בינונית שופעת דשא ופרחים יפים. בינתיים הספקתי להכיר את כמעט כולם נשאר לי רק את החבורה שחזרה מקניות. החלטתי לקרוא להם ביחד אליי ולא אחד אחד כמו השאר. התיישבתי איתם במעגל על הדשא "אז אני פה במטרה להכיר אתכם, אתם מתחילים או שאני?" אני שואל "תפדל" ילד אחד שישב ממולי אמר "אני ברנדון פרשן, כן, כן היורש של אימפריית העולם התחתון של ארצות הברית" אני אומר לאחר שראיתי את המבטים שלהם "אני עוד מעט בן 19 ואני עומד להתחתן כדי לרשת את האימפריה הזאת, אבל שלא תטעו אני מתחתן עם אהבת חיי" אני אומר "וזהו יש לכם שאלות?" אני שואל "למה אתה רוצה להיות הבעלים של בבית היתומים הזה בכלל?" הילדה ממקודם שאלה "אישתי לעתיד תמיד רצתה לאמץ ילדים כדי להעניק להם חיים טובים יותר ואת בית היתומים הזה אבא שלי מממן אז החלטתי שאני רוצה להיות הבעלים המלאים שלו כדי שאני אוכל לעזור אפילו יותר" אני עונה "מי זאת אישתך לעתיד?" ילד שישב לידי שאל "יש לכם פה טלוויזיה נכון?" אני שואל והם מהנהנים "ראיתם את הסדרה המלאך שלי?" אני שואל שוב וההבנה מכה בהם "ידעתי שאתה מוכר לי! אתה דילן ואשתך זאת אנג'ל כאילו אלינור נכון?" ילדה שישבה לידי שאלה והנהנתי "יאללה בואו נעשה סבב שמות אני רוצה להכיר אתכם" אני אומר "בן" הילד שיושב לידי אמר "גלוריה, אבל תקרא לי גלור או לור" הילדה ממקודם שהתגלתה כגלוריה אמרה "ג'ון" הילד שיושב מולי אמר "חושן" אמרה הילדה הכמעט אחרונה "אני עלמה" הילדה שיושבת לידי אמרה בהתלהבות "אוחח עלמה תרגעי קצת" גלוריה אמרה לה ואני רואה שעלמה נעלבה אז אני מחבק אותה "זה בסדר" אני אומר ומשחרר "מה אתם אוהבים לעשות?" אני שואל "לשחק כדורגל" רן אומר "לצייר" גלוריה אומרת בגלגול עיניים "התאבקות" ג'ון אמר "לרקוד" חושן אומרת, אני מחכה לדבריה של עלמה אבל היא לא מדברת "עלמה? למה את לא אומרת שום דבר?" אני שואל "אממ אני מתביישת" עלמה אומרת "אף אחד לא יצחק עלייך" אני אומר מלטף את גבה כדי שתרגע "אני אוהבת לתפור ולעצב בגדים" היא אומרת עם ראש מושפל "היא גם עושה את זה טוב" גלוריה אומרת אבל לא בכוונה צינית "תודה גלור" עלמה אומרת "יאללה בואו נמשיך בסבב הפעם מה אתם אוהבים לאכול?" אני שואל והם עונים, ככה עד שסיימתי להכיר אותם והם אותי.
"גלור אני יכול לדבר איתך שנייה?" אני שואל והיא מהנהנת "מה אתה רוצה?" היא שואלת בחוצפה האופיינית לה "מה עלמה בשבילך?" אני מנחית את הפצצה "שום דבר" היא עונה לועסת את המסטיק בקולניות כשאני מביט בה במבט לא מאמין "היא אחותי הקטנה, טוב לך?" היא עונה בעצבים "אני הייתי בת 5 והיא הייתה 4 שבאנו לפה, כל פעם שרצו לקחת או אותי או אותה הייתי עושה בעיות כדי שלא יפרידו בינינו, אני נשבעת לך שאם תפריד בינינו אני אערוף לך את הראש" היא אומרת, בחיים לא הייתי חושב שהן אחיות אם היא לא הייתה אומרת לי, הן כל כך שונות "אני לא הולך להפריד אתכן תרגעי" אני אומר "אני רוצה לבקש ממך עזרה" אני ממשיך "אני רוצה שנשפץ פה כולם ביחד, לא חסר לי כסף כדי להביא פועלים אבל אני רוצה שנתגבש" אני אומר "מה אני קשורה?" היא שואלת "את אומנית אני מאמין שתוכלי לחשוב איך אפשר לעשות את המקום הזה ליותר יפה, אני נותן לך שבוע תעשי לי רשימה של דברים שאת צריכה, זה יכול להיות צבעים, חתיכות עץ שישמשו למדפים לקירות, רהיטים שצריך לחדש או להוסיף, פשוט כל מה שתחשבי" אני אומר "בסדר זה יהיה לך מוכן כבר מחר" היא אומרת "בכל מקרה אני אבוא עוד שבוע עם אלינור במשך השבוע הזה תחשבי, תסתכלי על הבית, תשמעי את הילדים. יש משהו שהוא בדחיפות עליונה שאת רוצה שאני אטפל בו כבר עכשיו?" אני שואל "הטלוויזיה לא עובדת והילדים הקטנים משתגעים ומשגעים את כל הבית" היא אומרת "עוד היום יבוא טכנאי" אני אומר והולך למשרד של אדון ונסיא.
"זהו?" אני שואל לאחר שחתמתי על כל המסמכים שהיה צריך "כן, אני יעזוב בעוד כחודש זה בסדר?" הוא שואל "קח את הזמן ואני רק מודיע שבוע הבא תכננתי לשפץ פה את המקום בעזרת הילדים, לא משהו של קידוחים וכאלה דברים קטנים כאלה כמו צבע חדש ואולי להוסיף כל מיני דברים שהם רוצים" אני אומר ואמיליו מחייך "אני כל כך שמח שיהיה להם הרבה יותר טוב פה" אמיליו אומר עם חיוך גדול "טוב אני צריך ללכת, נתראה עוד שבוע" אני אומר ויוצא מן המשרד אומר להתראות לילדים שראיתי בדרכי ונוסע בחזרה הביתה.
