Why did it happen to me?

פרק 23 - תכירו זה סול, אח שלי

נקודת מבט אלינור:

"אליי נוו קומי כבר יא בהמה!״ מישהו ניער אותי "אני ערה אני ערה" אמרתי בעייפות "מה השעה?" שאלתי "07:00" ברנדון אמר "מה?! למה לא הערת אותי?!" צרחתי ורצתי לארון "תירגעי לחץ היום יום שישי מתחילים ב08:30" הוא אמר ונרגעתי קצת "עכשיו בואי לחבר החתיך שלך ותני לו נשיקה כמו שצריך" הוא אמר ונתתי לו נשיקה "אלי אני יכול לבחור לך בגדים?" הוא שאל "כן אבל חסר לך שאתה מביא לי משהו עם צהוב מרקר משום מקום" אמרתי באזהרה "טוב חיימשלי" הוא אמר והלך לארון "קחי" הוא הביא לי חולצה של אדידס שחורה מכנס שחור עם פסים לבנים ונעליי בובה של אדידס בשחור לבן "טוב אני הולך להתלבש ותתלבשי גם את" הוא אמר ויצא.

לבשתי את הבגדים, נעלתי את הנעליים, עשיתי קוקו גבוה ושמתי ספריי שלא יהיו שוונצים, לקחתי את הטלפון והתיק וירדתי למטה. ברנדון כבר היה למטה מאורגן אותו הדבר כמוני "אתה תחמן ורומנטיקן" אמרתי בקול כועס ונתתי לו נשיקה "אוקיי התבלבלתי" הוא אמר מבולבל "יאללה בוא כבר יא יובל המבולבל לבית ספר" אמרתי וצחקתי.

הגענו לבית ספר וראיתי מלא אנשים מסתכלים עלינו כאילו הגענו ממאדים. ברנדון חיבק אותי עם ידו ונשענתי עליו "איפה כולם?" שאלתי "הם מחכים לנו בכיתה" הוא אמר והלכנו לכיתה, "ענבר! נוי!" צרחתי ורצתי אליהם "איפה קים?" שאלתי ובדיוק היא נכנסה "קימי!" צעקתי וחיבקתי אותה "איפה היית? חסרת לנו" אמרתי לה "אני ודרק נסענו לשוודיה לציון שנה שלנו ביחד" היא אמרה "מזל טוב" אמרתי לה וחייכתי "איפה באמת דרק?" היא שאלה "נראלי עם ברנדון" אמרתי ולקחתי אותה לשבת לידי מאחורי ענבר ונוי.

הבנים נכנסו לכיתה כמו בפרסומת "קלטי משהו" אמרתי לקים "הדוגמנים של קווין קליין מתבקשים להפסיק לחיות בסרט ולבוא לנשק את החברות ההורסות שלהם" צעקתי בהכרזה וכולם צחקו "עוד פעם התחלת?" הם שאלו אותי "התחלתי מה?" שאלתי בקול תמים ועשיתי פרצוף של תמימה הם נאנחו והתיישבו במקומות שלהם, המנהלת נכנסה וכולם ישר עמדו "תלמידים היום יהיו ישיבות מורים במשך 4 השעות הבאות המשך יום טוב"(הערת הכותבת- יום שישי הם לומדים 6 שעות בגלל הבגרויות) היא אמרה ויצאה כל הכיתה צעקה ׳יש!׳ ויצאה "רוצים נלך לקניון בינתיים?" שאלתי "סבבה" כולם אמרו ביחד והלכנו.

הגענו לקניון והחלטנו בדרך שאוכלים ארוחת בוקר איפה שהוא. "ברנדון תזמין לי אני עוד שנייה באה" אמרתי והלכתי לשירותים. יצאתי מהשירותים פתאום אני מתנגשת במישהו ונופלת "אוי סליחה אני מצטע..." קטעתי את עצמי שראיתי אותו "אתה חי" אמרתי בשקט "אתה חי אני לא מאמינה" קמתי וחיבקתי אותו "אני מצטער אבל מי את?" הוא שאל אותי והזיז אותי ממנו, הרגשתי דמעות זולגות על לחיי "אתה לא זוכר אותי?" אמרתי בעצב "אני מצטער אבל עברתי אירוע מוחי לפני כמה שנים ומאז אני לא זוכר כלום" הוא אמר "סול אתה לא זוכר אותי? מבין כולם? את אחותך התאומה?!" שאלתי קצת בעצבים "איך ידעת שקוראים לי סול?" הוא שאל "כי אתה אחי התאום אני יודעת עלייך הכל" אמרתי והוא היה בשוק "כמו מה למשל?" הוא שאל "הצבע אתה הכי אוהב הוא תכלת ויש לך כתם לידה כמו שלי בקרסול בצורה של אין סוף" אמרתי והוא היה בשוק "ז-זה נכון" הוא גמגם "רגע איך קוראים לך?" הוא שאל "אלינור אבל אתה יכול לקרוא לי אלי" אמרתי ופתאום הוא קפא "סול, סול מה קרה?" שאלתי אותו "נזכרתי במשהו" הוא אמר "תביאי רגע את יד ימין שלך" הוא אמר והבאתי לו את יד ימין שלי "יש לך את הצמיד כמו שיש לי מהזיכרון" הוא אמר "את אחותי" הוא אמר "את אחותי!" הוא צעק וחיבק אותי חזק "אתה פה עם מישהו?" שאלתי "לא עברתי לכאן אתמול אז יצאתי לקניון כדי לקנות דברים לבצפר" הוא ענה "אז בוא תיהיה איתי ועם חברים שלי" אמרתי והוא הסכים.

באנו אליהם וישר הם הסתכלו עלינו מבולבלים "תכירו זה סול אח שלי" אמרתי והם היו בשוק.

~~~~~~~~~~~~~

איך הפרקקק???????..