Why did it happen to me?

פרק 110 - הרצאה

נקודת מבט אלינור:

לקחו את הכיתה שלי ושל קארין לחברת הייטק שנמצאת בחיפה. באוטובוס חילקו אותנו בנים בנות כאילו אנחנו בית ספר דתי. "אלי אני רוצה שתכירי מישהי" קארין צעקה לי והיא רצה אליי עם שתי בנות "זאת תמר והיא החברה הכי טובה" קארין הסבירה והסתכלה על הילדה השטנית עם רעמת התלתלים "נעים להכיר אותך" אני אומרת ומחבקת אותה "וזאת נעמה בת דודה שלי אבל אנחנו כמו תאומות" קארין אמרה והסתכלתי על הבחורה השנייה ובאמת היה דימיון בינה לבין קארין "נעים להכיר גם אותך" חיבקתי גם אותה "רגע אני מכירה אותך, את השתתפת במלאך שלי נכון?" נעמה שואלת אותי והינהנתי "אני חולה על הסדרה הזאת מתי העונה השנייה?" נעמה שאלה "את אמת אין לי מושג אבל כנראה נתחיל לצלם בקרוב" אני עונה "אומייגאד את כל כך יושבת לידי" נעמה אמרה ולקחה אותי איתה לאוטובוס "אז אני מניחה שאני אשב עם תמר" שמעתי את קארין אומרת וצחקתי.

הגענו למקום של חברת ההייטק הזאת, נכנסנו למבנה ועשו לנו סיור בכל האזור. "עכשיו אתם הולכים לשמוע הרצאה על GE (חברת ההייטק)" זה שעשה לנו את הסיור אמר. "שלום לכולם שמי זאב ואני עובד כאן מעל ל40 שנה" המרצה אמר והתחיל להסביר לנו על כל ההיסטוריה של GE עד שנרדמתי על נעמה.

"אה!" צעקתי כשנעמה קפצה פתאום "הערתי אותך?" נעמה שאלה "כן אמאלה את לא מבינה איך הבהלת אותי. למה קפצת ככה?!" שאלתי בבהלה "סתם חיקיתי מישהו" נעמה אמרה "קבלי את שניר" נעמה אמרה והסתכלתי לכיוון הילד הג'ינג'י שכמעט נרדם ופתאום הוא קפץ כדי לא להרדם, אני ונעמה צחקנו "טוב אני חוזרת לישון" אמרתי וחזרתי לישון על נעמה (סיפור אמיתי שלי - הערת הכותבת).

לאחר שהסתיימה ההרצאה נתנו לנו להסתובב חופשי בחיפה עד שש בערב, הסתובבתי עם נעמה קארין ותמר שבמשך כל הזמן הזה ראיתי בחור בשנות ה30 המוקדמות לחייו עם ג׳קט שחור והכובע של הג׳קט עליי. הוא הסתכל עליי במבט מוזר כזה כאילו הוא מכיר אותי ועשיתי לו משהו ״קארין יש לך עדיין סוללה?״ שאלתי את קארין לאחר שהטלפון שלי מת ״סורי אחותי גם שלי מת״ היא אמרה ונאנחתי ביאוש ״קחי״ תמר הביאה לי את הטלפון שלה ״מצילת עולמות את״ אני אומרת ומחייכת את מספר של ברנדון ״תא קולי״ אני ממלמלת ״קרה משהו אלינורי?״ נעמה שאלה אותי ״לא, לא, סתם אני פשוט מתגעגעת אליו״ אני אומרת ומושיטה חזרה את הטלפון לתמר.

״התגעגעתי אלייך״ חיבקתי את ברנדון חזק ״גם אני אלייך חיימשלי״ הוא חיבק אותי חזק כאילו קרה משהו ״תגידי מישהו פנה אלייך או משהו כזה?״ הוא שאל בחשד ״לא למה?״ שאלתי בבלבול ״סתם לדעת שלא מתעסקים עם אישתי״ הוא אמר וחייכתי ״לעתיד״ אני מוסיפה ״מבחינתי את אישתי מהרגע שפגשתי אותך״ הוא אמר ונישקתי אותו קלות ״את עייפה?״ הוא שאל וחשבתי קצת ״למען האמת לא כל כך״ אמרתי והוא הביט בי בפליאה ״חברה! קרה הרגע מקרה נדיר אלינור לא עייפה״ הוא צעק ונתתי לו כאפה חלשה ״מטומטם״ אמרתי והוא חייך ״את עדיין אוהבת אותי״ הוא אמר ״מודה באשמה״ אני אומרת והוא מרים אותי על גבו שאני צורחת.

״תשמעי ברנדון עכשיו לא פה וזה רק אני ואת מה קרה היום שהיינו בחיפה?״ קארין נעלה את דלת החדר שבו אני יושנת ״כלום, רק התגעגעתי אליו״ שיקרתי חלקית ״קדימה אני יודעת שאת משקרת״ היא אמרה ונאנחתי ״במשך כל הזמן הזה ראיתי בחור בן 30+ עם ג׳קט שחור וכובע עליו, הוא הסתכל עליי במבט קצת מחשיד וקצת פחדתי אבל זה בטח סתם הדימיון שלי״ אני אומרת באדישות ״אם את רואה אותו שוב תגידי לברנדון אל תתביישי ממנו הוא הרי עומד להיות בעלך, וגם הוא רק ישמור עלייך קרוב יותר זה לא שהוא ימצא את האיש הזה ויהרוג אותו״ אוו קארין את לא יודעת כמה את טועה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ווווווואווווו היה לי מחסום כתיבה עצוםםםםם.
אז כהרגלי ניסיתי למצוא דרכים יצירתיות כדי להתגבר אליו והתחלתי סדרה חדשה.
מי מכירה יומני הערפדד??
בקיצור שאבתי משם השראה ויש לי רק שאלה קטנה
דיימון או סטפן? (הכי דיימוןןןן)
אוהבת המוןןןןןוןןןן💋💋💋
חסר לכם שאתם עושים לי ספויילרים.