Why did it happen to me?

פרק 46 - איידן?

נקודת מבט אלינור:

"איידן?" שאלתי בפחד והוא הרים את ראשו "התגעגעת נסיכה?" איידן שאל אותי בחיוך רע "מה אתה רוצה ממני fermo (זה חולה נפש בספרדית - הערת הכותבת)?!" צעקתי עליו והוא התקדם אליי עצבני "את לא תצעקי עליי, זה ברור?!" הוא צעק בחזרה והדביק אותי למיטה ואני מרוב פחד הנהנתי "יופי נסיכה" הוא אמר ושנאתי שהוא קורא לי ככה "תגידי המתנה שהשארתי לך עדיין עלייך?" הוא שאל בחיוך שעיצבן אותי "כמעט וכבר לא, כי יש לי חבר מדהים שעזר להעלים את השריטות והדקירות" בחלק האחרון הגברתי את קולי "ומי זה החבר המדהים הזה שלך?" הוא חיקה אותי "ברנדון פרשן" אמרתי בגאווה "והינה עוד סיבה ללמה אני אפגע בך" הוא אמר והייתי בשוק "למה אתה צריך לנקום דרכי אם אתה שונא אותו?" אמרתי בקול חלש "כי את הנקודת תורפה שלו הוא יבוא לחלץ אותך ואז יהיה בום" הוא אמר ולקח לי דקה לקלוט שהוא מתכוון לפוצץ את המקום "איידן אבל מה קרה בכלל?" שאלתי בבלבול "הוא החליט שבא לו להדיח אותי מהכנופייה שלו ואל תשאלי למה אין לי כוח לזה" הוא אמר בעצבים ולסת שחוקה "טוב עכשיו אנחנו הולכים לשלוח סירטון לברנדון שיבוא להציל אותך" הוא התעשת וקם. הוא הביא מצלמה "את רק צריכה להגיד לו בדרך משכנעת שאת רוצה שהוא יציל אותך" הוא אמר בקלילות "אה ושלא תחשבי על כלום אחרת הסימנים שלך יחזרו וכנראה לתמיד" הוא אמר ופתח את המצלמה "ברנדון בבקשה תבוא להציל אותי, אני לא רוצה להיות פה בבקשה נסיך שלי תזהר ותבוא להציל אותי" אמרתי כמעט בוכה עם דמעות בעיניים הוא סגר את המצלמה ומחא כפיים "מה שבטוח בתור שחקנית השנה בגראמי אני אצביע לך" הוא אמר "אם זה יקרה בכלל" הוא הוסיף וצחק "שמחה שאתה עוד יכול לצחוק" אמרתי בציניות "את גם יכולה לצחוק, אבל לא לאורך זמן" הוא והוציא משהו חד וקטן מהכיס שלו והתקדם אליי.

נקודת מבט ברנדון:

(אני חייבת להגיד שכתבתי את זה ממש בכיתי - הערת הכותבת)

"ברנדון קום" הרגשתי מישהו מנער אותי וקמתי "מה, מה קרה פה?" שאלתי מבולבל תוך כדי שהתרוממתי "האדומים מצאו אותנו" אבא שלי אמר ורק דבר אחד עלה לי לראש "אליייי!" צעקתי "אלי איפה את?" צעקתי מחפש אותה "ברנדון תירגע שנייה" אבא שלי אמר והחזיק אותי "אבא איפה היא?" אמרתי עם דמעות בעיניים והוא השפיל את מבטו "לא אבא, רק לא זה בבקשה לא, תגיד לי שזה לא נכון" מילמלתי כל מיני דברים "לא אבא זה לא קורה לי, אתה עובד עליי" אמרתי מנסה לשכנע את עצמי "אני מצטער בן שלי" אבא אמר לי "אבא חייבים לחפש אותה אני לא יכול בלעדיה, היא כל החיים לי, אני מתחנן היא האישה של חיי, אני אפס בלעדיה" אמרתי בלחץ עם דמעות אני לא מרבה לבכות ושזה קורה אז כנראה זה רציני "אל תדאג אנחנו נמצא אותה תהיה רגוע" הוא אמר מנסה לנחם אותי "איך אני אהיה רגוע?!" צעקתי "איך אני יהיה רגוע שמי יודע איפה האישה שלי. אולי היא סובלת עכשיו?!" צעקתי ומשכתי לעצמי בשערות. פתאום בא אחד השומרים לאבא שלי ולחש לו משהו "אוקיי תודה" אבא אמר לשומר והוא הלך "קיבלנו מסר מאלי והמחוטף שלה" הוא אמר ורצתי למשרד שלו הפעלתי את הקלטת וראיתי את אלי שלי "ברנדון בבקשה תבוא להציל אותי אני לא רוצה להיות פה, בבקשה נסיך שלי תזהר ותבוא להציל אותי" אמרה כמעט בוכה עם דמעות בעיניים לא אני לא רוצה שהמלאך שלי תבכה "אוי ברנדון הנסיכה שלך בוכה חבל שאתה לא רואה את כל מה שהלך פה אולי גם אתה היית בוכה" החוטף אמר וראיתי שזה איידן ומילמלתי קללה "אבאא!" צעקתי והוא בא "החוטף זה איידן מה אנחנו עושים עכשיו?" אמרתי מוכן לפעולה "בן שלי בקרוב אני אצטרך לעזוב ואתה תצטרך לנהל פה אז עכשיו אתה המפקד, תכין תכנית פעולה, תפקח עליה ותחליט כמה ואת מי אתה שולח" הוא אמר בחיוך וטפח לי על השכם "תודה אבא אני לא אאכזב אותך" אמרתי והתחלתי לעבוד על תכנית. שעבדתי על התכנית נזכרתי במה שאלי אמרה לי היא אמרה לי להזהר יש שם מלכודת, אני בטוח.

"הבאים שאני קורא בשמם הולכים למשרד של אבא שלי" אמרתי וכולם היו קשובים "פרנקלין, דרק, אדיר, דן" אמרתי והם הנהנו "אלעד, יהלי, דרור, מיכאל וקמרון" אמרתי וגם הם הנהנו. הגענו למשרד של אבא שלי והתחלתי לדבר "מעכשיו אני המפקד ולא חלק מהחוליה" הסברתי והם הנהנו "אז אלה התפקידים: פרנקלין ודרק אתם נכנסים איתי להציל את אלי אנחנו יחידה ירוקה. אדיר דן ויהלי אתם מנטרלים את השומרים מבפנים אתם יחידה אדומה ודרור מיכאל וקמרון מנטרלים מבחוץ אתם יחידה כחולה" אמרתי והם הנהנו "ככה זה הולך יחידה כחולה מנטרלת קודם כל את הבחוץ ואחריהם נכנסים היחידה הצהובה והיא מנטרלת מבפנים אתם מודיעים לי שסיימתם והיחידה הירוקה נכנסת ומצילה את אלי אחר כך פרנקלין אתה בודק אם אין מכשיר נפץ בחדר ואם יש אתה מנטרל אותו" אמרתי והסתכלתי עליו "אין בעיה אח שלי" הוא אמר בחיוך "דרק אתה לוקח את אלי משם" אמרתי והסתכלתי עליו "עליי אחי" הוא אמר ושם את ידו על חזהו "ואני על איידן" אמרתי וכולם היו בשוק "איידן?" הם שאלו "כן איידן הוא ערק לצד של הצהובים" אמרתי בעצבים "טוב חצי שעה כולם מאורגנים בחוץ עם כלי נשק, לא כבדים וקלים אלא בינונים אני לא רוצה לראות סכינים רק אקדחים ואקדחי הלם" אמרתי באזהרה והסתכלתי על כולם "משוחררים" אמרתי והם הלכו להתארגן.