פרק 104 - שיחה חשובה

826 70 8
                                    

נקודת מבט ברנדון:

״אליי״ אני קורא כשאני נכנס אל הבית שלנו ״בחדר״ היא עונה חזרה ואני מתקדם אל החדר שלנו ״איפה מאריאנה וקנדלה?״ אני שואל כשאני רואה שהיא לבד בחדר ״הן מרוקנות את המזוודות שלהן והן קנו לי משהו וזאת הפתעה אז אני מחכה״ היא אמרה ואני ניגש לנשק אותה ״את יכולה לעשות לי נעים בגב?״ אני שואל והיא צוחקת ״כן תוריד חולצה ותסתובב״ היא אומרת ואני עושה כדבריה, היא מתיישבת על גבי התחתון ומתחילה להעביר את ציפורניים באיטיות על הגב שלי ״מה עשית עד עכשיו?״ היא שואלת ואני נאנח בהנאה ״קניתי בית יתומים״ אני אומר ואני מפסיקה ״למה הפסקת?״ אני מתהפך כל שעכשיו היא יושבת על הבטן שלי ״למה קנית בית יתומים?״ היא בשוק ״כי זוכרת שאמרת לי שאת רוצה לאמץ ילדים?״ אני שואל והיא מהנהנת ״אז הלכתי על גדול יותר וקניתי בית יתומים שאבא שלי מימן״ אני עונה והיא נשכבת עליי, מציירת צורות רנדומליות על החזה שלי ״ברנדון זאת המון עבודה, וגם אנחנו עדיין לומדים״ היא ממלמלת ״דבר ראשון, הבית יתומים יעבור אליי סופית בעוד חודש. דבר שני, אנחנו מסיימים ללמוד עוד פחות מ3 חודשים. יש גם ילדים יותר גדולים שראיתי שהם דואגים לבית״ אני אומר ומחבק אותה ״טוב, ורק שתדע שמחר אנחנו חייבים ללכת לבית ספר, אנחנו מקבלים הסבר על הנסיעה לארץ אחרת״ היא אומרת ״טוב אם את רוצה תלכי לישון אני הולך לאכול משהו ואני חוזר״ אני אומר וקם, מוריד אותה מהחזה שלי ומניח אותה על המיטה ״בתאבון״ היא אומרת ומפהקת.

פתחתי חבילה של דוריטוס והתיישבתי בסלון, רואה איזה משחק שהתחיל עכשיו ״תמסור, נוו תמסור יא מטומטם״ אני צועק על הטלוויזיה ״ברנדון נכון?״ אחת החברות של אלי שואלת ״כן, תזכירי לי״ אני מתכוון לשמה ״מאריאנה״ היא אומרת ״קרה משהו?״ אני שואל ״לא, רק אתה יכול לבוא שנייה?״ היא שואלת ואני קם. ״אנחנו רוצות לדבר איתך על משהו״ אנחנו נכנסים לחדר ואני שומע את השנייה אומרת ״בזמן שלא היית פה אלי סיפרה לנו מה עברתם״ קנדלה ממשיכה ״קודם כל מזל טוב על האירוסין״ מאריאנה אומרת ״תודה רבה״ אני אומר ״עכשיו ספר לנו מה אתה מתכנן בקשר לחתונה לילדים״ קנדלה אומרת ״אני רוצה להתחתן איתה כמה שיותר מהר ובקשר לילדים הם יכולים לבוא מתי שירצו לי לא אכפת״ אני אומר ושניהו מצקצקות ״מה עם לימודים?״ הן שואלות ״אנחנו נסיים את ה3 חודשים שנותרו לנו וזהו״ אני אומרת והן שוב מצקצקות ״טוב מה יש?״ אני שואל ״אלי רוצה להמשיך ללמוד בקולג׳, היא מפחדת להגיד לך את זה, היא מאוד אוהבת אותך אבל היא עדיין רוצה להמשיך ללמוד לתואר כלשהו״ מאריאנה אומרת ״אין לי בעיה שהיא תלמד אם היא רוצה, אבל אני ממלא לא אתן לה לעבוד, לא חסר ולא יחסר לי כסף אף פעם״ אני אומר ״אני חושבת שהכי טוב זה שתדבר איתה מחר, על התכניות לעתיד״ קנדלה מציעה ״אוקיי״ אני נעמד ״לילה טוב״ הן אומרות ״לילה טוב״ אני משיב וחוזר לחדר שלי.

Why did it happen to me?Where stories live. Discover now