"והרי את מקודשת לי בטבעת זו"
10 שעות לפני כן:
אני יושבת בבית בזמן שברנדון יצא לסידורים של הרגע האחרון, מסביבי מתחילה ההתארגנות "גברת אלינור? אני צריכה שנתחיל" הספרית אמרה והנהנתי אליה. אני אדישה לעניין, אף פעם לא חשבתי שאתחתן כל כך מהר ושביום החתונה שלי אני אהיה כל כך מעורערת. היא הפסיקה "גברתי? האם קרה משהו?" הספרית שאלה "לא, אני בסדר" אני נושמת עמוק "באמת בסדר", אני מחייכת, כבר כמה זמן שלא חייכתי מהלב אבל הפעם כן.
במהלך היום אמא שלי, הסבתות שלי, אמא של ברנדון והשושבינות שלי הצטרפו אליי להתארגנות. "איך את?" שאלה אותי הלנה "יותר טוב, מתרגשת" האי חייכה אליי, כנראה יודעת מהשיגעון של הימים האחרונים "אני קצת מפחדת... זה מרתיע להיות אמא בגיל כזה ועוד לדעת מה הולך להיות העתיד של הילד" אני מודה בעצב "הילד שלך יהיה מה שהוא יבחר להיות וברנדון יכול להתפוצץ עם כל התוכניות שלו" היא מציבה עובדה וגורמת לי לחייך.
"נוו תנו לי להיכנס!" אחרי שסיימתי את כל התארגנות שמעתי מבחוץ קול "נוו אמא תני לי להיכנס לראות אותה!" זיהיתי את קולו וחייכתי לעצמי, ברגע הישמע צליל מנעול הדלת הוא הפסיק "אלינור?" הוא דפק על הדלת וניסה לפתוח אותה "אני רק רוצה לראות אותך" הוא אמר וצקצקתי "זאת הפתעה, תראה אותי כבר בחופה" אני אומרת בחיוך שהוא לא יכול לראות. אני אוהב אותך" הוא מחכה לתשובה "גם אני" אני אומרת ושומעת צעדיו המתרחקים.
אני וברנדון החדרים נפרדים, מחכים שיתקראו לנו כשיגיע הזמן. התחלתי לשמוע את הטקס מתחיל והסתכלתי מבעד לחלון כדי לראות. בחרנו מקום פתוח לטקס, כמו גן גדול ואולם למסיבה עצמה. תקתוק דלת נשמע ומפיקת האירוע נכנסה "אלינור זה הרגע שלך" היא אמרה בחיוך ולא יכולתי שלא להחזיר אחד משלי. התקדמתי לעבר המדרגות הגדולות "אורחים נכבדים, קבלו את הכלה" הרב אמר וזרקור ענק הופנה למיקום שלי והעיר עליי, מרחוק ראיתי את ברנדון, מסתכל עליי ומחייך. חיוך ענק היה דבוק לפניי, עלי כותרת של הפרח האהוב עליי היו מפוזרים בזכות השושבינות.
הגעתי לחופה והרב התחיל את הברכות כשאני מרוגשת לגמרי. "והרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" ברנדון אמר והשחיל לי את הטבעת כשאני בוכה. "אתה רשאי לנשק את הכלה" הרב הכריז ובאותו הרגע הבנתי, אני נשואה ועוד ליורש העולם תחתון, בעצם החתונה שלנו זה החותם שהוא היה צריך כדי להיות מלך העולם התחתון "מזל טוב" אני אומרת לו ולפי עיניי המפוחדות הוא מבין למה התכוונתי, הוא מנשק אותי והדמעות שאפילו לא הספיקו להתייבש חזרו.
"תגידי למה בכית ככה?" ענבר שאלה אותי בדרכי לסוויטה שהאולם הקצו לנו כדי להחליף בגדים "מהתרגשות" אני משקרת "אלינור.." נוי אומרת "כי אני מפחדת, אני בת 18 ואני כבר נשואה תוך כדי שאני מגדלת בתוכי את דור העתיד של העולם התחתון והכי גרוע שהחתונה שלי בעצם היא החותמת לכך שבעלי מקבל שליטה על הכל" אני שופכת את אשר על ליבי "את מתחרטת" כאילו בתיאום מושלם הן אמרו "אני באמת אוהבת אותו" אמרתי בעדינות, מתיישבת על הספה בסוויטה "אני שומעת אבל?" ענבר שאלה, מתיישבת לצידי "אבל, אנחנו עדיין צעירים" אני עונה ונוי מחבקת אותי. "טוב זאת החתונה שלי, אני צריכה להיות שמחה" אני אומרתת וכבר מכינה לי את השמלה השנייה שלעומת הראשונה היא יותר עדינה.
כבר הלכו לי הרגליים מכל הריקודים עם כמה שהשתדלתי לא לקפוץ הרבה "מה שלום אישתי הטרייה?" ברנדון באה מאחוריי עם 2 כוסות ארוכות מלאות במשקה מבעבע, רק חייכתי ולקחתי כוס אחת מידו "לחיים" הוא אמר, שתיתי לגימה ונזכרתי לרגע שאני בהיריון ואסור אבל לא היה לזה טעם של אלכוהול "זה סודה" הוא אומר מסיים את הכוס שלו "עדיף היית מביא לי פנטה או משהו, זה דוחה" אני אומרת והוא צוחק.
"את יודעת אף פעם לא דימיינתי את ליל הכלולות שלי ככה" ברנדון אמר כשהוא מרים אותי מהאוטו אל הבית "אז איך כן דימיינתי?" שאלתי, בוהה בפניו ונוגעת בעדינות "דימיינתי שאני רץ לעבר הבית ומתעלס עם אישתי עד הבוקר" הוא אמר ופתחתי בצחוק גדול "מתעלס? אתה אמיתי?" שאלתי בין צחוק לצחוק "כן וכרגע אני אמור להיזהר על בובת החרסינה שיש לי בין הידיים" הוא אמר בזמן שהוא מניח אותי על המיטה בחדר שלנו.
"אני מאושר וכבר לא יכול לחכות ליורש שלי" הוא אמר, מלטף בעדינות את הבטן שלי ומנשק "אתה יכול להמשיך לחכות כי זאת בת" אני אומרת בביטחון "איך את יודעת?" הוא שאל והסתכל עליי פניי "כי זה גדל בתוכי ויש לי אינטואיציה אימהית בשביל זה" אני אומרת ומעלה חיוך בסוף המשפט "מתי נדע בוודאות?" הוא שואל כמו ילד קטן חסר סבלנות "בחודש הרביעי" אני אומרת והוא נשכב לידי "אבל זה עוד מלא זמן!" הוא מוחה "אתה מודע לזה שכל ההיריון זה 9 חודשים נכון?" אני שואלת והוא מחבק אותי "אני פשוט לא יכול לחכות יותר"אני מצחקקת, הוא מצמיד אותי אליו יותר ומנשק את קודקוד ראשי בזמן שאני נרגעת בין זרועותיו, נזכרת למה התאהבתי בו מלכתחילה.
___________________
זוכרים אותי?
רציני שאין לי תירוץ חוץ מהעובדה שלא הצלחתי לכתוב כלום כל הזמן הזה אבל אני באמת רוצה לחזור לקצב אז רק תנו לי לראות שעדיין יש כאן אנשים.😉
לאב את כולכם❤❤
YOU ARE READING
Why did it happen to me?
Teen Fictionלמה זה קורה לי? זה סיפור על ילדה בשם אלינור (כולם קוראים לה אלי) פרח שעוברת דירה מבואנוס איירס (ארגנטינה) לניו יורק (ארה״ב). היא בדיוק עולה לכיתה יא ועוברת הרבה דברים טובים אבל גם רעים פוגשת אנשים חדשים ואולי גם אהבות? ***הסיפור בעברית*** ...
