Why did it happen to me?

פרק 108 - אז הלכתי

נקודת מבט אלינור:

אחרי שהתלבשתי קארין נכנסה לחדר "תגידי מתי אתם מסיימים את הצילומים מחר?" היא שאלה וחשבתי "כנראה שבע בערב כי אנחנו מתחילים שבע וחצי" אני עונה "אהה מעולה אז מחר בשמונה כזה הכיתה שלי ושלכם באים לפה ואנחנו עושים על האש וגם חפלה קטנה כזאת" היא אומרת "מזה חפלה?" קשה לי לבטא את המילה הזאת "זה סוג של מסיבה קטנה עם מוזיקה מזרחית וקריוקי" היא אומרת "מוזיקה מזרחית זה כמו מוזיקה יוונית או משהו כזה?" אף פעם לא שמעתי על סוג מוזיקה כזאת "כן, אם תרצי תחפשי ביוטיוב עומר אדם או אייל גולן או משה פרץ" היא אומרת ואני מהנהנת "סבבה, תודה" אני אומרת ולוקחת את הטלפון שלי, רשמתי ביוטיוב עומר אדם ולחצתי על השיר הראשון שהיה 'אז הלכתי'.

אחרי ששמעתי את השיר הבנתי שיש הרבה מקומות מוזרים בארץ הזאת, כמו נחלת בנימין או שבע בארות (בכוונה כתבתי שבע בארות ולא באר שבע - הערת הכותבת) אבל המנגינה והקצב מאוד מושכים "תגידי מה שמעת לפני רגע?" ברנדון שאל "מוזיקה מזרחית כדי לך לנסות זה מזה יפה" אני אומרת ומשמיעה לו גם את השיר. "יפה" הוא אומר ואני מחייכת "אני הולכת לקארין לכמה דקות" אני אומרת ויורדת מהמיטה.

"קארין?" אני נכנסת לחדר שלה כשהיא מחובקת עם בחור "מה יש אלינור?" היא שאלה אותי והתנתקה מהבחור "שמעתי את המוזיקה המזרחית שלך, איזה יפה זה" אני אומרת לה "איזה שיר שמעת?" היא שאלה "אז הלכתי של עומר אדם" אני אומרת והיא מחייכת "שיר מושלם" היא אומרת "על מה מדבר השיר?" אני שואלת "על מישהו שפוגש מישהי מהדרום, הם עוברים כל מיני דברים ובסוף מתחתנים" היא אומרת ואני מהנהנת "יפה" אני אומרת "טוב, אני אלך לי להתראות" אני מחבקת את קארין וחוזרת חזרה לחדר.

השעה עכשיו שבע בבוקר ואני וברנדון כבר נמצאים בסט "אין בי כוחות, אני עייפה מתה" אני מתלוננת ומתלבשת בבגדים שקבעו לי לדמות חולצה לבנה עם ג'קט משבצות אדום טייץ' שחור ונעליים חומות "לא היית עייפה אם במקום לדאוג לשיפוץ של בית היתומים היית יושנת" ברנדון מטיף לי "בסדר בסדר" אני מנפנפת אותו ויוצאת מחדר ההלבשה. "לייזה!" אני צועקת ומחבקת אותה "אלינור מה קורה?" היא שואלת "בסדר אבל אני עייפה רצח" אני אומרת "כמו כולנו" לייזה מחייכת אליי ואני אליה "יקירותיי, אתן יודעת מה זאת הסצנה הזאת?" הבמאי שואל אותנו ואנחנו מהנהנות "זאת הסצנה שעכשיו נוגה, זאת את אלינור מגלה שג'סיקה, שזאת את לייזה בהיריון ואתן ממהרות לחזור אל הארץ שלכן לבשר לבחור זאת" הבמאי מסביר בכל זאת "קדימה לסט" הוא צועק ואנחנו נעמדות במקומות שלנו.

"ג'סיקה אני בבית" אני צועקת אל החלל הריק, אני נכנסת לחדר השינה בסוויטה שלנו במלון, אני רואה את ג'סיקה ישובה על המיטה עם הראש מורכן "ג'ס? מה קרה?" אני שואלת והיא מושיטה לעברי משהו, בדיקת היריון והיא חיובית "של מי הילד?" שאלתי "אנטון" היא אומרת ואני בשוק "תארזי הכל, אנחנו חוזרות הביתה" אני אומרת ומוציאה את המזוודות שלנו "חכי רגע נוגה" היא צעקה בקול שבור "אני לא רוצה להתמודד איתו" היא אומרת בעצב "את חייבת ג'ס, זה הילד שלו מגיע לו לדעת" אני אומרת והיא נאנחת "מה עם הצילומים שלך?" היא ניסתה למשוך זמן "סיימתי אותם וגם את הרבה יותר חשובה" אני אומרת והיא בוכה "תפסיקי לבכות ג'ס" אני מחבקת אותה "בואי נחזור הביתה" היא אומרת ואני מחייכת אליה.

"ו...קאט, מעולה בנות" הבמאי אומר ואנחנו מחייכות "יאללה מהר, הסצנה הבאה יש לנו הרבה להספיק היום" הבמאי צועק ואנחנו רצים כולנו לסט מספר 10 כדי לסיים הכי מהר שאפשר.

~~~~~~~~~~

אלוהים ישמור איזה שבוע זה היה

כל יום או יומיים היה לי מבחן / בחן ובין המבחנים כתבתי את הפרק הזה.

אני אשתדל להעלות את הפרק הבא הכי מהר שאפשר כי במילא נגמרו לי כל המבחנים לשליש הזה.

כתבתי את זה בספר השני שלי אבל אני אכתוב גם פה - מי שיש לו / לה יום הולדת ורוצה שאני יעשה בשבילו / ה מרתון באחד הספרים מוזמן לפנות אליי בפרטי או פה לפחות יומיים מהתאריך.

אוהבת המוןןןןןן❤️❤️