Why did it happen to me?

פרק 62 - שקשוקה

נקודת מבט אדם (אבא של ברנדון):

"לא אני לא אירגע" ברנדון אמר והטיח את הקלסר בחוזקה על השולחן "האישה שלי עכשיו חטופה באיפה שהוא בעולם המזורגג הזה ויכול להיות שהיא סובלת או שקרה לה משהו" הוא אמר בצעקה ומיד אחרי זה התחיל לבכות, לברנדון יש כמה שלבים של שבירה. הראשון הוא הכחשה, שאותו כמובן עברנו אתמול. השני הוא עצבים, שעברנו כרגע. השלישי זה בכי, שזה עכשיו. והרביעי זה השתלטות על עצמו ולמצוא פתרון וכרגע הוא בשלב השלישי "ברנדי תתעשת על עצמך" ניערתי אותו "אתה עוד מעט תחליף אותי, אתה צריך להתמודד עם מצבים! תתעשת על עצמך ותחשוב איך להציל אותה" אמרתי לו והוא הנהן מנגב את הדמעות והמשאיר אותן בפנים "תודה אבא" הוא חיבק אותי ושמענו צלצול מהטלפון שלו "אבא זה הודעה מחסום" הוא אמר ופתח את ההודעה והיה שם סרטון 'תפתח את הסרטון' היה רשום לאחר מכן ברנדון לחץ על הסרטון והפעיל אותו, ראו שם את אלי היא הייתה בלי חולצה ומלאה בדם ישר ידעתי שברנדון יחזור שוב על השלבים אז הרגעתי אותו "אבא אני לא יכול" הוא בכה עליי בחיי שלפעמים הוא כמו בן 7 לא 17 "ברנדון יש לך שתי אפשרויות עכשיו או להמשיך לבכות או להכין תכנית איך מצילים את אלי" אמרתי בנוקשות והוא התעשת על עצמו "אבא תקרא לרוברט שיפנח מאיפה זה נשלח ובינתיים אני מכין תכנית פעולה" הוא אמר וחייכתי לעצמי זה הבן שלי.

נקודת מבט ברנדון:

אחרי 4 שעות ארוכות, רוברט גילה מאיפה נשלח הסרטון ועכשיו אנחנו בדרך לשם "תקשיבו לי טוב טוב, אני לא רוצה שום טעויות. טעות אחת קטנה יכול להרוס הכל! אל תשכחו את האקדחים, הרימונים והמכלי פיצוץ" אמרתי בנוקשות וכולם הנהנו "אדוני הגענו" אחד החיילים הודיע והנהנתי הנהון אחד וקצר לעברו למשימה הזאת בחרתי רק חיילים, לא הייתי מוכן לערב את החברים שלי בזה זאת תהיה משימה מהמסוכנות ביותר שיהיו לי אבל אין חרטות. זאת האישה שלי והיא הכי חשובה יותר מכולם.

"בספירה שלי נכנסים 1...2...3"

נקודת מבט אלינור:

"נסיכה!" הוא קרא ל הוא כבר העלה לי את הפיוז "מה עכשיו?!" שאלתי בעצבים "מה קרה את עצבנית?" הוא שיחק אותה תמים "אתה שיגעת לי את השכל במשך שעה לעלות לרדת לעלות לרדת לעלות, חלאסס דייי" כבר צעקתי והוא הוריד לי כאפה "אמרתי לך כבר כמה פעמים את לא צועקת עליי" הוא צעק עליי והורדתי לו ווחאד לאטמה שמההדף הוא נפל לרצפה "עוד פעם אחת כזאת ואת מתה" הוא אמר בערסיות מחזיק את בלחי שלו "אוחח נו תעזוב אותי כבר בשקט" אמרתי בעצבים ועליתי לחדר שכלאו אותי בו. נעלתי את הדלת ושמעתי מוזיקה במשך שעה עד שהשטן בא להציק לי "מה עכשיו?" שאלתי בלסת חשוקה "סתם חשבתי קצת להציק לך" הוא התקדם אליי וקמתי מהמיטה "אני אעדיף שלא אבל אתה מוזמן לצאת החוצה" אמרתי והחוותי בידי לכיוון הדלת "ואני מעדיף להישאר פה" הוא אמר והצמיד אותי לקיר שהוא אוחז בידי "תשחרר אותי!" התנערתי וניסיתי להשתחרר וזה לא הצליח "אממ לא" הוא שיחק אותה חושב ואחז ביד אחת את שתי ידיי וביד השנייה התחיל לגעת בי ובאותו רגע עברה בי חלחלה מגעילה ובל לחשוב פעמיים, נתתי לו בעיטה חזקה לביצים והוא התקפל "הייתי נשארת להכין שקשוקה עם הביצים שנשברו אבל אני חייבת לעוף אז ביוש!" אמרתי בחיוך דפקתי לו עוד בעיטה לביצים וברחתי.

פתחתי את הדלת וראיתי ואן ענק שכתוב עליו PERSHEN  וישר ידעתי שזה ברנדון התקדמתי לואן וראיתי אותו יוצא משם רצתי אליו תוך כדי שאני בוכה. קפצתי עליו והוא חיבק אותי "אהוב שלי" בכיתי לצוואר שלו "אישה שלי אל תבכי" הוא חיבק אותי חזק שעדיין הוא מרים אותי ורגליי כרוכות סביב מותנו "אני אוהבת אותך" אמרתי בבכי "גם אני אוהב אותך אלי" הוא אמר ונישק אותי התגעגעתי אליו כל כך "תישארי בואן, אנחנו נבוא עוד מעט אנחנו רק הולכים לסגור חשבון" הוא אמר והוריד אותי "נראה לי שכבר סגרתי איתו חשבון" אמרתי צוחקת "מה עשית?" הוא צחק "כלום רק שברתי כמה ביצים" אמרתי בתמימות והוא לא הבין "זהו? חשבתי שכבר עשית משהו יותר גרוע כמו לבעוט לו בביצי-" נפל לו האסימון והוא צחק "את לא נורמלית" הוא אמר צוחק "בכל זאת אנחנו הולכים אנחנו נחזור עוד 5 דקות" הוא אמר והנהנתי נישקתי אותו ועלית לואן מחכה לו שיבוא ולא יקרה לו משהו. כעבור 5 דקות שמעתי פיצוץ גדול ומיהרתי לצאת מהואן.