Why did it happen to me?

פרק 29 חלק ב - זה (לא) בסדר

נקודת מבט ענבר:

קמתי בבוקר וראיתי את דן יושן אז החלטתי לא להעיר אותו, יצאתי מהמיטה והלכתי לחדר של אדיר. נכנסתי לחדרו וראיתי גם אותו יושן, אבל אותו אני חייבת להעיר כדי שנדבר ״אדיר, אדיר, אדיר קום!״ ניערתי אותו חזק עד שהתעורר ״אני ער, אני ער״ הוא אמר ״יופי אנחנו צריכים לדבר״ אמרתי ״לפני שאת שואלת כן אני זוכר״ הוא אמר ונישק אותי ״צריך לחשוב איך אומרים לו את זה״ אמרתי בעצב ״אל תיהי עצובה חיימשלי תסתכלי עליי ותחייכי״ הוא אמר ורק עכשיו שמתי לב שהוא בלי חולצה וגאד איזה גוף יש לו ״זה עדיין יהיה קשה״ אמרתי ״את רוצה שאני אספר לו?״ הוא שאל ״לא אני רוצה לעשות את זה לפחות זה מגיע לו״ אמרתי ״מתי את מתכוונת לספר לו?״ הוא שאל ״שהוא יקום אני אדבר איתו״ אמרתי והוא הנהן ״טוב אני חוזרת למיטה״ אמרתי ״לילה טוב״ אמר ונישק אותי ״לילה טוב״ אמרתי והלכתי לחדר.

קמתי מתזוזות במיטה ״תחזרי לישון ענברי״ דן אמר ״חכה דן אני צריכה לדבר איתך על משהו״ אמרתי והוא עצר ״זה בסדר אני יודע״ הוא אמר ״מה?״ שאלתי ״אני שמעתי אתכם מדברים זה בסדר הכל טוב״ אמר ״באמת??״ שאלתי ״כן״ הוא ענה והלך. קמתי מהמיטה גם אני והלכתי לאדיר ׳עצלן׳ חשבתי לעצמי שראיתי אותו ישן שוב ״אדיר קום מאמי״ אמרתי ונישקתי אותו ״עכשיו זה בוקר טוב״ הוא אמר ״דיברתי איתו״ אמרתי ״ואיך הוא הגיב?״ שאל ״דווקא בסדר״ אמרתי ״טוב בואי נרד צריך לתת הסברים לאנשים״ הוא אמר ״טוב״ אמרתי וירדנו ״חבר׳ה אנחנו צריכים לספר לכם משהו״ אמרנו ביחד ״מה יש?״ אלי שאלה ״אנחנו ביחד״ אמרתי ואדיר נישק אותי, כשהתנתקנו כולם היו בשוק דן התקדם אליינו ״אחיי אני רוצה לתת לך מתנת הצלחה״ דן אמר וישר נתן בוקס לאדיר ואדיר החזיר לו וכך זה נמשך הם רבו מכות עד שהפרידו בניהם והם מילמלו כמה קללות.

נקודת מבט אלינור:

ואו זה פשוט שוק טוטאלי יש עוד משהו שאני צריכה לדעת שיזעזע אותי?! ״ברנדון בוא רגע״ אבא של ברנדון קרא לו ״אני בא״ הוא צעק והתקדם למשרד של אביו. בזמן הזה הייתי בווצאפ וראיתי שסול שלח לי הודעה ׳היי אלי אני יצאתי מוקדם לפגוש את אמא ואבא אני יחזור מחר׳ היה כתוב בהודעה ׳טוב תהנה ואם שואלים אליי תגיד להם שבקרוב החתונה׳ רשמתי לו חזרה. ברנדון חזר אחרי 10 דקות ״אלי אני צריך לספר לך משהו״ הוא אמר בעצב ״מה יש?״ שאלתי ״אני צריך לצאת למשימה והיא תקח 5 ימים בערך״ הוא אמר ״בסדר רק תשמור על עצמך מתי אתה יוצא?״ שאלתי ״היום בלילה״ הוא אמר ״טוב תשמור על עצמך״ אמרתי וחיבקתי אותו חזק והוא אותי.

התעוררתי בחדר של ברנדון כנראה נרדמתי היה פתק על השידה ׳היי אלי כתבתי את זה כי את ישנת ואני כבר יוצא, אני רוצה להגיד לך שאני אוהב אותך ואל תדאגי אני חוזר עוד 5 ימים׳ קראתי וחייכתי.

עברו 5 ימים, היום ברנדון אמור לחזור אני כל כך מתרגשת התגעגעתי כל כך! ״אלי אני צריך להגיד לך משהו״ אביו של ברנדון אמר לי ״מה קרה?״ שאלתי ״המשימה של ברנדון התארכה ואין לדעת מתי הוא יחזור זה יכול לקחת גם חודש אני מצטער״ הוא אמר ובכיתי חשבתי שכבר היום אני אקבל חיבוק ממנו ונשיקה והוא יאמר לי שהוא אוהב אותי.

עבו כבר 15 ימים מאז שהוא יצא למשימה הזאת, כל יום שעובר היה לי יותר גרוע, אני ממש מתגעגעת אליו. אני יושבת בסלון עם החולצה שלו וצופה בטלוויזיה פתאום אני שומעת את הדלת נפתחת ולא טורחת אפילו להסתכל ״הלו מה אין קבלת פנים?״ אני שומעת את הקול שכל כך חיכיתי לו ״ברנדון!״ צעקתי רצתי אליו וחיבקתי אותו חזק ולא עיניין אותי שהוא מזיע ומלא בדם ״דאגתי והתגעגעתי״ אמרתי בבכי ״היי אל תבכי אני פה״ הוא אמר מנגב את דמעותיי ומנשק אותי ״יאללה לך להתקלח יא מגעיל״ אמרתי ודחפתי אותו למקלחת ״רוצה לעזור לי?״ הוא שאל ״ברור״ אמרתי והוא הרים גבות ״אמיתי?״ הוא שאל ״נראלך?! לך להתקלח כבר יא סוטה מגעיל ומסריח״ אמרתי ודחפתי אותו בכוח רב למקלחת. הוא כזה ילדותי אבל הוא הילדותי שאני אוהבת.