Why did it happen to me?

פרק 105 - בחיים לא

נקודת מבט אלינור:

אנחנו נמצאים בבית ספר, ומקשיבים לרכזת שלנו שמסבירה לנו על ה'שליחות' שלנו "כיתה יב'8 היקרים, אתם נבחרתם מכל בית הספר לטוס לייצג אותנו בבית ספר אחר במדינה אחרת" הרכזת אמרה וכולם מחאו כפיים "הרכזת לאיזה מדינה אנחנו טסים?" איזה אחד מהקצה השני של האולם צעק "אתם טסים לישראל, ואתם תתארחו שם בבתים של תלמידים משם במשך שבוע ושבוע לאחר מכן הם יבואו אלינו, אז מי מתנדב לארח אצלו, אני צריכה כמה תלמידים" הרכזת אומרת "ברנדון אולי נארח אצלנו? יש לנו בית גדול או שניתן את הבית שלנו להורים שלך ואנחנו נהיה בבית של ההורים שלך?" אני שואלת והוא מחייך אליי "הרכזת, אני מוכן לארח את כולם אצלי" ברנדון צועק ואני מחייכת "אוקיי, כל הכבוד" הרכזת אומרת "יפים שלי, אני רוצה להכין אתכם אנחנו טסים עוד 3 ימים, אל תבהלו כבר דיברנו עם ההורים שלכם והכל, מה שאתם צריכים לעשות זה רק להכין מזוודה לשבוע ימים" המחנכת שלנו אמרה לנו.

"היי" אנחנו נכנסים לבית של אדם והלנה "מה קורה איתכם? לא שמענו מכם מההצעה" הלנה אומרת לאחר שחיבקה את שנינו "אמא היינו עכשיו בשיחה על השליחות שלנו-" הלנה קטעה את ברנדון "כן אתה יכול לארח פה, אנחנו נעבור אליכם" הלנה אומרת "זה מה שנקרא חוש אימהי" ברנדון אומר ומחבק אותה "אלי מה קורה איתך?" הלנה שאלה אותי "הכל מצוין, האמת שחברות שלי מארגנטינה באו לבקר אותי, רגע מתי הן טסות בחזרה?" אני שואלת את ברנדון "כשאנחנו נטוס לישראל" ברנדון אומר "אוו אתם טסים לישראל, מקסים שם" אדם מופיע משום מקום "איפה תשנו?" אדם שאל "באחד הבתים של התלמידים שיתארחו פה" עניתי "אתם נשארים לצהריים?" הלנה שואלת "חברות שלי מחכות לנו" אני אומרת "אוו טוב, תבואו פעם אחרת?" הלנה שאלה "שנחזור מישראל אנחנו באים ישר לפה" ברנדון אומר "ביי" אני אומרת ומחבקת את אדם והלנה, ברנדון עושה כמוני ואנחנו הולכים.

"טוב שלא הייתם שם כל היום" מאריאנה אומרת "מה? השעה כולה 13:00" אני אומרת "אנחנו רוצות להביא לך את המתנה" קנדלה אומרת והן מושכות אותי לחדר האורחים שבו הן ישנות. "תעצמי את העיניים" הן אומרות ואני עוצמת, הן מובילות אותי כדי שלא אפול עד שאנחנו מגיעות למיטה, אני פוקחת את עיניי ואני בשוק "אתן לא נורמליות" אני אומרת "בקטנה" הן אומרות ואני מחבקת אותן, הן הביאו לי קולאז' ענקי של תמונות שלנו מכל הזמנים וכול שוקולד שקיים "אלי בואי דחוף, יש פה משהו שתרצי לראות" ברנדון קורה לי ואני הולכת אל הסלון "מה יש?" אני שואלת "קחי" הוא מגיש לי מעטפה שכתוב עליה 'לכבוד אלינור פרח' אני פותחת אותה ובפעם השנייה ב5 הדקות האלה אני בשוק "התקבלתי להווארד, אבל לא הגשתי בכלל בקשה, רגע מה? איך?" אני מבולבלת לגמרי "קבלי את זה בתור התנצלות על כך שהייתי מטומטם ולא הקשבתי בכלל לרצונות שלך" ברנדון אומר ואני מחבקת אותו "תודה" אני אומרת "זה חשוב בשבילי" אני ממשיכה "רק לפרוטוקול אני אומר שאני לא אתן לך לעבוד בשום דבר" ברנדון אומר ואני מכה את כתפו "ואם נתגרש?" אני שואלת בחיוך מרגיז "בחיים לא" הוא אומר ומחבק אותי "ואם תבגוד בי?" אני שואלת "בחיים לא" הוא עונה "ואם תכה אותי?" אני שואלת "בחיים לא" הוא עונה "ואם-" אני באה להמשיך אבל הוא מנשק אותי "תסתמי כבר את הפה היפה הזה שלך" ברנדון אומר ואני מצחקקת "ועכשיו אני רוצה לבלות קצת עם ארוסתי" הוא אומר ומרים אותי "ארוסתך כרגע בדגל אדום" אני אומרת ועושה תנועה של הנפת דגל ביד "מי דיבר על זה? התכוונתי לזלול לך את כל השוקולד שקיבלת" הוא אומר ואני מדמיינת אותו עם שוקולד מרוח על כל הפנים וצוחקת "זורם" אני אומרת ואנחנו מתיישבים במיטה שלנו "ממה נתחיל?" אני שואלת "באלי טובלרון" ברנדון אומר ופותח את הקופסא "לי בא על הקינדרים" אמרתי והתחלתי לאכול את הקינדרים.

~~~~~~~~

מהממים שליליליליליליייייי

אני רוצה לאחל לכם שנה טובה, חתימה טובה, חג שמח, חג שני שמח ולא שכחתי משהו נכון?

בקיצור אני מאוהבת לכם בחיים ומקווה שתהיה לכם שנה יפייפיה כמוכם.

אללה פרק הבא לא יודעת

אוהבתתתתתתתתתתתתתת