Cigarettes & Diet Coke

פרק 2 - ראש של הנאה

סיגריות ודיאט קולה, פרק 2.

לחברה הכי טובה שלי, ליה, היה תחביב בלתי רשמי להציק ולעצבן אותי דווקא ברגעים שהכי הייתי צריכה שקט. היו לה כמובן המון תחביבים נוספים, כמו לקפוץ על המיטה שלי בבוקר או להשמיע מוזיקת פופ בקולי קולות אבל מה שהציק לי אף יותר הייתה העובדה שאני אוהבת אותה ככה, מעצבנת איך שהיא.

״לא, התשובה שלי היא לא וזה לא משנה כמה תסתכלי עלי עם הפרצוף המסכן הזה, התשובה עדין תהיה לא.״

ליה החליטה לראות זאת כאתגר והמשיכה להסתכל עלי עם הפרצוף של הכלב העזוב. העיניים שלה היו הופכות לגדולות והיא הייתה משרברבת את שפתיה קדימה, לא רחוקה מלהזכיר את החתול במגפיים מהסרט שרק. האמת שדווקא אהבתי אותו, עד שליה התחילה להשתמש בזה נגדי.

״בבקשה?״

״לא.״

״ממש בבקשה?״

״ל-לא.״

״את גם ככה חייבת לי פיצוי על שבוע שעבר.״

״אלוהים תן לי חברות חדשות.״ קראתי בייאוש והיא קפצה עלי בשמחה, יודעת שנכנעתי. היא כרכה את זרעותיה סביבי ונישקה את פניי כמו דודה שבאה מרחוק, מודעת לכך שזה שנוא עלי אבל ממשיכה בכל זאת, ״די, די, ארצה!״

״יש יש יש!״ היא המשיכה לקפץ כשאני ניסיתי למחוק את האודם שלה מהפנים שלי, ״את לא הולכת להתחרט!״

״אני מקווה מאוד כי בבוקר יש לי משמרת, ואם אני שוב אבוא עם האנגאובר אביב שולח אותי הביתה על טיל.״

היא הנהנה, מבינה את הרצינות שלי, ״בסדר, אנחנו נלך רק לכמה שעות ואני אפילו אפקח עליך שלא תעשי שטויות.״

״אני יכולה לפקח על עצמי.״ שילבתי את ידיי במחאה אבל לפי הפרצוף של ליה שתינו ידענו שאני לא משכנעת במיוחד. האמת היא שהפיקוח שלי היה רחוק מהפיקוח של כל בן אדם אחר עלי אדמות וזה מה שהדאיג את רוב הסובבים אותי. לצערם, הם לא ממש היו במצב שאני גם אקשיב להם.

״תהי מוכנה בעשר, ליאם יבוא לאסוף אותנו.״ היא הודיעה בשמחה ואז נעלמה אל החדר שלה, משאירה אותי על הספה.

אנחה יצאה מבין שפתיי. לא האמנתי שאני מסכימה להצטרף להיות גלגל שלישי לחניכת הבר החדש שנפתח בצפון העיר. ליה הכירה איזה בחור, כמו כל חודש, רק שהפעם היא התעקשה שאני אבוא יחד איתם לבר ובהזדמנות זו גם אפגוש את הגבר שאחראי לקול הצרוד שלה. זה כן סיקרן אותי מי גורם לה לצעוק כזה חזק אבל לא היה לי דחוף עד כדי כך לפגוש את זה שדופק את החברה הכי טובה שלי ברמה של ללכת לבר מבלי לשתות. הרי בעוד שבוע וחצי היא תמצא לה צעצוע אחר, מישהו חזק יותר, טוב יותר, ואני איפשהו העדפתי לשמור את חוג האנשים שמכירים אותי מצומצם כמה שאפשר.

ומה הטעם ללכת לבר אם אי אפשר להשתכר?

העפתי מבט על השעון, מבינה שיש לי מספיק זמן לנוח לפני שאצטרך להתקלח ולהתארגן. נשכבתי על הספה וזרקתי על עצמי את השמיכה האפורה שכבר ידעה ימים טובים יותר והתחלתי לעבור על כל ההודעות בנייד שלי.