סיגריות ודיאט קולה. פרק 15.
״על מה את חושבת?״
אחרי שעזבנו את המסעדה, רוי ואני עשינו את הדרך אל הדירה שלי ושל ליה. בהתחלה הוא שאל היכן אני רוצה שנשב אבל אמרתי שאני לא מתכוונת לשבת בשום מקום כשאני מריחה כמו בהמה טביטית. אחת הלקוחות נתנה לילדה הקטן להסתובב בחופשיות במסעדה עד שהוא נתקל בי והפלתי על עצמי את כל תכולת המגש הגדול. לא משנה כמה היא התנצלה, בתוך תוכי דמיינתי איך אני תולשת לה את כל השיערות.
הרחתי כמו פסטה ברוטב זיעה עם תוספות של גועל נפש, והעדפתי להתקלח לפני שנתחיל לדבר. ידעתי שמים חמים ישפרו את מצב הרוח שלי ואני מניחה שרוי העדיף שננהל שיחה כשאני רגועה ולא פקעת עצבים עייפה.
אז בזמן שאני נרגעתי כשזרם המים הפיג את השרירים הכואבים שלי, רוי וליה פטפטו בסלון כמו ידידים ותיקים. הם דיברו בצרפתית, העלו זכרונות משותפים שלעולם לא אדע מה הם וצחקו ללא הפסקה. כשיצאתי מהמקלחת, לבושה בבגדים מתאימים למזג האוויר, יכלתי להישבע שראיתי את ליה מוחה דמעה של צחוק מעיניה, ואת רוי מחייך חיוך גדול ומרוצה.
עוד אחת שנפלה ברשת שלו.
החיוך שלו דעך כשהוא הביט בי, בוחן אותי מכף רגל ועד ראש. עיניו התעכבו על החולצה שלבשתי, חולצה לבנה ארוכה עם סמל יחידה צבאית מקדימה ומאחור ציון של סוף מסלול. ליה התעקשה במשך חודשים שאני אזרוק את הבגדים האלו, אבל מעולם לא היה לי את הכוח הנפשי לעשות את זה.
הבגדים שלו הם בין הדברים היחידים שנשארו לי ממנו. בגדים וזכרונות.
רוי הביט בי לכמה רגעים ארוכים ואז עצם לרגע את עיניו. כשהוא חזר להביט בי, הוא שאל לאן אני רוצה שנלך.
״למטה.״ עניתי, ״נשב בגן השעשועים.״
בשעה שכזו בערבי נובמבר, הגן הקטן היה ריק מאדם. כולם היו צפונים בביתם, חוששים מהגשם שהיה צריך לרדת ובעיקר מתארגנים ליום המחר. בלילות הקיץ, הגן היה רחוק מלהיות שומם. כל בני הנוער של השכונה היו מתיישבים על הספסלים ונשארים על הנדנדות עד השעות הקטנות של הלילה, נהנים מכל רגע.
לכמה דקות נתתי לעצמי לחזור אחורה, אל התקופה בה הייתי בדיוק כמו אותם בני נוער חסרי דאגות. דניאל ואני היינו יוצאים לטיול קטן עד שהיינו מוצאים גן שעשועים ריק והולכים אל הנדנדות. אני הייתי מתיישבת בין שרשראות הברזל והוא נהג לעמוד מולי ולצפות בי עם חיוך.
פעם שאלתי אותו למה הוא מעדיף לדחוף אותי, ועוד מקדימה, במקום להתנדנד בעצמו ולהנות גם הוא מההרגשה, והוא אמר שהוא רוצה להיות למטה ולוודא שיש לו אחיזה בי במידה ומשהו קורה.
YOU ARE READING
Cigarettes & Diet Coke
Romance״את באמת כמו הירח. חלק ממך תמיד יהיה מוחבא.״ הוא עצר לרגע לפני שהמשיך בשקט, ״ואולי זה מה שמשגע אותי, שלא משנה כמה רחוק אני אושיט את היד ואנסה לגעת אליך, את אף פעם לא באמת תהי קרובה.״ • כשהיא בת 22, מר חיה את החיים שלה בדיוק איך שהיא רוצה - ללא גבולו...