Cigarettes & Diet Coke

פרק 12 - אחרי החגים

סיגריות ודיאט קולה. פרק 12.

לא דיברתי עם טום או עם רוי מאז התקרית בלה קולינה עד אחרי החגים.

חודש אוקטובר הגיע, החגים עמדו בפתח, מביאים איתם אווירה אחרת ומיוחדת. טום החליט לעזוב את הארץ לזמן החגים, אומר משהו על זה שהאווירה הופכת ליותר מידי דתית מבחינתו והוא לא יכול לסבול לראות את כל הדוסים שפתאום יוצאים מהמחילות שלהם. כאחד שהחליט שהוא לא מאמין בכלום, הוא העדיף לנסוע לאירופה ולחזור אחרי שכל ״הכפיה הדתית״ תגמר. זה גרם לי לחשוב האם ביום השואה הוא טס לגרמניה, להתייחד עם מותם של הנאצים או אם ביום הזיכרון הוא ניפגש עם משפחות המחבלים.

ליה לא חיבבה את טום, בלשון המעטה. אם בהתחלה היא התלהבה מכל מה שסיפרתי לה, הרי אחרי שהיא פגשה אותו פנים מול פנים היא כבר החליטה איזה צוות היא מעודדת. וזה בהחלט לא היה הצוות שלו.

היא אמרה שמתחת לעיניים היפות והחיוך הכובש שלו מסתתר זאב בתחפושת של כבש. היא אמרה שההתנהגות שלו בלה קולינה, מזוייפת ככל שתהיה, חשפה צד אחד שהיה חבוי בו כל הזמן הזה. היא הגדירה אותו כ״איש מערות פרימיטבי וכוחני. פשוט חזיר.״ ואני התבדחתי אמרתי לה שאחרי הכל, אנחנו מה שאנחנו אוכלים. כמובן שהידיעה שהוא לא מכבד אפילו את המינימום של המינימום גרמה לה להוריד לו ציון ולעודד את הצוות הצרפתי.

הסברתי לה לאט לאט שאין כאן שום צוותים ושבסופו של דבר, עשינו בדיוק מה שהיא רצתה. רוי ראה אותי עם גבר אחר והחליט לעזוב אותי לנפשי, בדיוק מה שתכננו מהתחלה. העובדה הזאת הייתה אמורה לעודד אותי אבל המציאות הייתה רחוקה מכך. לא היה אכפת לי מה אנשים חושבים עלי, אבל רוי היה המורה של אחותי. ואם בעיניו אני נראת כמו זונה, מתלבשת כמו זונה ומתנהגת כמו זונה, זה רק עניין של זמן עד שהוא יעביר את זה לרשויות השולטות והם יחליטו שאני לא כשירה להיות אפטרופוסית למאיה.

״רוי בחיים לא יעשה את זה.״ ליה קבעה, ״הוא לא כזה.״

לא ידעתי מה הוא כן ומה הוא לא. כן ידעתי שהוא נפגע ממני ולמרות שזו הייתה התוכנית, לא הרגשתי שום תחושת ניצחון או שלווה. כל פעם שהמחשבות עליו חזרו אל ראשי, מה שקרה כמעט וכל לילה מאז התקרית, השתדלתי להתעסק בדברים אחרים.

מאיה חזרה מהלימודים כמה ימים לפני ראש השנה. כמיטב המסורת, את ראש השנה היינו עושות אצל ההורים של ליה ומתוקף היותי אחותה הצעתי לה להצטרף אלינו גם כן. להפתעתי, היא הסכימה.

אז ישבנו המשפחה המורחבת של ליה, יחד איתי ועם מאיה שמהר מאוד מצאה לה נושאי שיחה עם הבני דודים הצעירים וקיווינו כולנו שהשנה, כבכל שנה, נהיה לראש ולא לזנב ושכל אויבנו יסתלקו במהרה. אחד הדודים של ליה נשא כמה מילים ובירך אותנו שנצליח לסלק את האוייבים הפנימיים שיש אצל כל אחד ואחת אצלנו, הקול הקטן שאומר לנו שלעולם לא נצליח או הקול שעוצר אותנו מלהתקדם הלאה. עיניים ירוקות ושיער שחור עלו נגד עיניי כשהוא אמר את זה והאמן שלי מעולם לא היה בכוונה כל כך גדולה כמו אז.