סיגריות ודיאט קולה פרק 30 חלק ב'.
רוי לא היה שם כשהתעוררתי בבוקר. אולי כי כשיצאתי מחדר השעה הייתה כבר יותר קרובה לצהריים מאשר לבוקר, כי לא היה לי שום דבר לקום אליו, אבל בכל זאת הוא לא היה שם ולא היה שום זכר לבחור הצרפתי.
הסדינים בחדר של ליה היו מתוחים בדיוק כפי שהיא עזבה אותם בערב הטיסה, המכנס האפור והגופיה היו מקופלים בצד, כאילו מעולם לא נגעו בהם, כאילו מעולם לא קיבלו את הריח שלו. בסלון, הכל היה כרגיל ולולא שתי כוסות התה שישבו בכיור, עוד אפשר היה לחשוב שדמיינתי את הכל.
אבל לא דמיינתי כלום. כי רוי היה פה בשעות הקטנות של הלילה והוא הופיע בשנית קצת אחרי שקיעה, קצת לפני צאת הכוכבים. לא חשבתי אפילו לרגע שהוא יופיע, לא חשבתי אפילו לרגע שהוא בכלל ירצה לראות אותי, אבל רוי תמיד עשה את הבלתי צפוי. הוא פשוט היה כזה, שונה. אחר.
"חנוכה שמח." הוא אמר כשפתחתי את הדלת, מסתכל מעבר לכתפי ומחייך חיוך גדול. "הפרעתי באמצע?" הוא הצביע על הטלוויזיה. הייתי באמצע מרתון של המורדים כי לא היה לי שום דבר אחר לעשות, לא עבדתי ולא היה לי מה לפנות אל טום כל כך מוקדם. לפתע התחרטתי שהטלוויזיה דולקת ושאני לא עסוקה במשהו אחר, אולי ככה לא הייתי מצטיירת בפניו כחסרת חיים.
בן זונה, למה בכלל אכפת לי מה הוא חושב?
"למה אתה פה?"
"זה חנוכה, לאף לא מגיע להיות לבד בחנוכה. גם לא לך." הוא אמר כאילו אתמול לא התנהגתי אליו כמו כלבה ממדרגה ראשונה. אולי אתמול לא באמת קרה. אולי הכל היה בראש שלי. אולי דמיינתי את הכל כי למה לעזאזל שהוא יתנהג ככה? מה המשחק שלו? למה הוא כזה? למה הוא מתנהג ככה אחרי שאני התנהגתי אליו מזעזע?
כל היום יצא לי לחשוב עליו. עלי. עלינו. על הרגע שנפגשנו לראשונה ועל כל מה שהתגלגל משם וביני לבין עצמי הודיתי שאולי לא תמיד התנהגתי כמו שצריך כלפיו, אולי הייתי יותר מידי קשה ופגועה, אולי גם לא. שנאתי את כל מה שהוא עשה לי, את העובדה שהוא גורם לי לפקפק בכל הבטחון שניסיתי למכור לכולם, אבל בעיקר לעצמי. שנאתי אותו אבל גם לא יכולתי שלא לשמוח שהוא הופיע מולי. חתיכת אידיוט, למה הוא כזה?!
"אפשר להיכנס?" הנהנתי בהיסח דעת, זזה הצידה ונותנת לו גישה. הוא הרים שקית לבנה, "הבאתי חנוכייה, כי לא הייתי בטוח אם יש לכן."
מצאתי את עצמי קופאת על המקום לכמה שניות, עם לב פועם בחוזקה ומחשבות כואבות. לא יכולתי שלא להיזכר בימים בהם דניאל היה זה שעומד לצידי ומברך על הנרות, ימים בהם הדאגות הכי גדולות שלי היו איזה סרט נבחר לראות ביחד. החיים עם דניאל היו כל כך קלים ושונים, עד החיים בלי דניאל היו כל כך קשים ומסובכים.
YOU ARE READING
Cigarettes & Diet Coke
Romantik״את באמת כמו הירח. חלק ממך תמיד יהיה מוחבא.״ הוא עצר לרגע לפני שהמשיך בשקט, ״ואולי זה מה שמשגע אותי, שלא משנה כמה רחוק אני אושיט את היד ואנסה לגעת אליך, את אף פעם לא באמת תהי קרובה.״ • כשהיא בת 22, מר חיה את החיים שלה בדיוק איך שהיא רוצה - ללא גבולו...
