סיגריות ודיאט קולה. פרק 27.
"עוד הריח שלך עלי מאתמול, ועוד הטעם שלך בפה. אני רוצה לדעת הכל מהכל. מה בעצם אומר כל זה?"
פרפרים לבנים, אורי בנאי.
משהו בחורף הישראלי היה מביא יותר לקוחות אל המסעדה של אביב. יכול להיות שזה ריח הגשם שעורר תאבון, או שאולי אנשים סתם מחפשים מקום שיחמם אותם.
אמצע דצמבר הגיע, מביא איתו את הקור של חנוכה מחד, ואת ההכנות לחגיגות של סוף השנה האזרחית מאידך. אומנם דניאל ואני מעולם לא חגגו סילבסטר, אבל אף פעם לא ויתרנו על האפשרות להיות ביחד בערב השנה החדשה. אולי כי אף פעם לא ויתרנו על האפשרות להיות ביחד, נקודה.
אחרי שקרה מה שקרה, שנאתי את הסילבסטר. שנאתי את כל הזוגות הדבקים שרק חיפשו סיבה ודרך להשוויץ במערכת היחסים המושלמת שלהם. המצב ביני לבין דניאל מעולם לא היה מושלם, אבל זה הפך הכל לכל כך אמיתי, כל כך מציאותי. סלדתי מרגשות, מהפגנת חיבה בפומבי, מכל דבר שהזכיר לי אותו.
ולעזאזל, הכל הזכיר לי אותו.
אז לחגוג סילבסטר לא קרץ לי. להשתכר במועדון ולמצוא בחור בודד כמוני, בהחלט כן. הסילבסטר, בדיוק כמו כל סופ"ש, היה עוד יום אחד בו אפשר לצאת ולשתות, לרקוד עד שכואב ולמצוא את הבחור האידאלי ללילה אחד ויחיד. חלק אומרים שהדרך בה תבלה את תחילת השנה הולכת להשליך על השנה כולה, לא ממש יכלתי להאמין לזה. דניאל ואני בילנו תמיד ביחד אבל סיימנו לחוד, ודווקא בשנה בה החלטתי לא לצאת מהבית - הייתה השנה שחגגתי הכי הרבה. אירוני משהו.
לא התכוונתי לאבד את עצמי לדעת אחרי חיפוש מטורף למקומות יציאה. כי אחרי דניאל, לא היה שום דבר מיוחד בסילבסטר יותר, הוא בסך הכל היה החתול של טוויטי. בסך הכל היה תזכורת לתקופה שלעולם לא תחזור.
"מר, אני שם אותך במשמרת בסילבסטר. מקובל עליך? אין לך תוכניות, נכון?" אביב שאל, נשען על דלפק העץ כשהיומן הסגול פתוח בפניו. לרגע אחד העיניים שלנו הצטלבו, כחול מול חום, אבל זה נעלם באותה המהירות שזה קרה.
ניסיתי להיזכר בפעם האחרונה בה יצא לשנינו לדבר. בעבר, היינו נשארים כחצי שעה אחרי שכולם הלכו רק כדי לשתף זה את זו על כל מה שקרה, או אפילו סתם מבלי לומר מילה. רק שנינו ובקבוק בירה או כל משקה אלכוהולי אחר וקל. נחרדתי לגלות שלא סיפרתי לו על ההתקדמות שלי עם מאיה, על המצב החדש בו אני וטום נמצאים, על העובדה שהמורה הצרפתי לא יוצא לי מהראש כבר שבוע. לא אהבתי את זה והחלטתי לתקן את המצב.
"בתנאי אחד." הודעתי בפניו בתוקף, נעמדת בקצה השני של דלפק העץ ונשענת קדימה. הבטתי היישר בעיניו, מתעלמת מהזכרונות שהחלו לקפוץ.
"את תוכלי לשתות עם הלקוחות, אם זה מה שאת רוצה."
"האמת שאני רוצה שאני ואתה נדבר, אבל אלכוהול חינם זה תמיד טוב."
YOU ARE READING
Cigarettes & Diet Coke
Romance״את באמת כמו הירח. חלק ממך תמיד יהיה מוחבא.״ הוא עצר לרגע לפני שהמשיך בשקט, ״ואולי זה מה שמשגע אותי, שלא משנה כמה רחוק אני אושיט את היד ואנסה לגעת אליך, את אף פעם לא באמת תהי קרובה.״ • כשהיא בת 22, מר חיה את החיים שלה בדיוק איך שהיא רוצה - ללא גבולו...
