Cigarettes & Diet Coke

פרק 31 - עכשיו

סיגריות ודיאט קולה, פרק 31.

לא הייתה לי שום תוכנית מתוכננת כשקראתי לאביב להיפגש לפנות בוקר בבר, אבל מהר מאוד גיליתי שאין לי גם שום כוונה שנשכב אלא רק להשתכר. אולי הוא היה מאוכזב, אולי הוא שמח על העובדה שאני חוזרת לעצמי, כך או כך מצאתי את עצמי חוזרת לדירה לבד שיכורה בטירוף כשאור ראשון של בוקר מאיים לצאת. נזרקתי על המיטה שלי בעייפות ואפילו לא זכרתי מה הייתה הסיבה ששתיתי אבל אף פעם לא באמת חיפשתי סיבות לשתות. לא עוד, בכל אופן.

בדיעבד, גיליתי שזו הייתה טעות לצאת רק כשקמתי בבוקר עם הנגאובר מהסרטים. לא זכרתי מתי הייתה הפעם האחרונה ששתיתי ככה אבל זכרתי שאני ואביב נהנו וזה מה שהיה חשוב. אז אחרי מקלחת ארוכה שבמחצית ממנה נלחמתי בעצמי לא להירדם בעמידה, ושני כדורי אדוויל, יצאתי אל הסלון כדי לגלות שהשעה כמעט 2 בצהריים. בדרך כלל בשעות כאלה בימי שישי הבית היה כמו מרקחה כי זה היה היום היחיד בו ליה ואני היינו פנויות לעבודות של הבית, אבל זו הייתי רק אני וידעתי שאני אסלח לעצמי גם אם הכביסה לא תהיה מקופלת כמו חיילים.

הכנתי לעצמי כוס תה, כי גם אלוהים יודע כמה אני לא אוהבת קפה בבוקר, והתיישבתי מול החלון בסלון וצפיתי בכל אותם אנשים שממהרים להגיע הביתה, אולי כי יש משהו שמחכה להם. היה מעט ריח של גשם והשתדלתי לא להיות ממורמרת על העובדה שלי אין אף אחד ושאם הייתי קצת יותר חכמה אולי הייתי זורקת הערה לאביאל והוא היה מזמין אותי להיות איתו ועם אשתו. כי באותו רגע, אביאל היה הגבר היחיד שלא הרגשתי מאויימת בסביבתו, בכל מובן אפשרי של המילה. אפילו עם אביב המצב היה מעט מביך אבל כמה כוסות של אלכוהול והכל הסתדר.

אני לא יודעת כמה זמן ישבתי שם במחשבות, אבל כנראה שליותר מידי זמן ממה שתכננתי. כי כשקמתי, השעה הייתה כבר קרוב לארבע ורוח קלילה כמו נפלה על העולם. זה תמיד היה ככה בשבתות, כמו בחגים. כאילו האוויר משתנה, כאילו מישהו לקח איזה סם ופיזר בכל רחבי המדינה. ומי אני שאסרב לסמים בחינם?

ליה שלחה לי הודעה שההורים שלה מחכים לי לסעודה אבל אמרתי לה שעם הכאב ראש שיש לי אין סיכוי שאני יוצאת מהבית. תכננתי להזמין משהו מאחת המסעדות הקרובות וידעתי שהעולם לא יקרוס אם לא אפאר את השבת כמו שאנחנו רגילות תמיד. ליה אומנם מחתה, אבל כשהיא במרחק של שעות טיסה זה לא שבאמת היה לה מה לעשות בנידון.

עשר דקות לפני כניסת השבת, היו כמה דפיקות בהולות על הדלת. הייתי בטוחה שזו אחת השכנות שבטח צריכה מלח בדקה האחרונה או אולי נרות, שני המקרים הרי כבר קרו. אז מבלי לחשוב יותר מידי על מה שאני לובשת פתחתי את הדלת, מופתעת לגלות שם את רוי.

"היי." הוא חייך, "הבאתי אוכל."

"מ-מה - "

"שבת של חנוכה." הוא הכניס את עצמו פנימה, "אני לא אתן לך להיות לבד."