Cigarettes & Diet Coke

פרק 35 - דמעות

סיגריות ודיאט קולה. פרק 35.

הייתי יכולה לחשוב על מיליון ואחת התרחשויות רעות שהיו יכולות להתקיים ברגע בו טום ואני חזרנו אל האולם. דמיינתי לרגע את ליה מתוודה בפני גבריאל על אהבתה, את גל עומד על השולחן ומוריד חולצה כשהוא שיכור, את גבריאל צועק בפני כולם שאושר בהיריון ושהכל זה תרמית, דמיינתי לעצמי אפילו איך חבורה של מחבלים נכנסים ומרססים את כולם, אבל לא משנה כמה דברים רעים דמיינתי – לא העלתי בדעתי שאני אראה אותו.

אבל אולי הייתי צריכה לראות את זה מגיע. אחרי הכל, קארמה היא כלבה וזה היה אמור להיות עניין של זמן עד שהכל יתפוצץ לי בפרצוף. אבל עדין, לראות את עיניו הירוקות גרם לי לאבד את הנשימה.

"מה קרה?" טום שאל, מניח את ידו על גבי התחתון ואוחז בי עם ידו השניה. הוא כנראה ראה את המעידה שלי, את המוות שלי כי הוא המשיך לשאול, "מה יש לך?"

לא עניתי לו. עמדתי קפואה מול עיניו הירוקות של דניאל. הוא היה במרחק של כמה מטרים ממני ועדין הייתה לו את אותה ההשפעה הארורה שתמיד עבדה עלי. הוא לא ניתק את מבטו ממני, נשען על הקיר עם ידיים משולבות כשהוא לבוש בחולצה מכופתרת וג'ינס צמוד. אלוהים, הוא היה ממש פה. ממש מולי. חי.

"מר? את בסדר?" קולו של טום קרא באוזני, מנסה להתגבר על המוזיקה. לא הצלחתי להניע אף שריר, אפילו לא אחד בודד כדי להגיד שאני לא בסדר. ממש לא בסדר. עמדתי קפואה במקום כמו חומת קרח ומצאתי את זה לאירוני שדווקא השמש שלי מקפיאה אותי. שדווקא מקור החום שלי עוצר אותי מלזוז.

מה הוא עושה פה? איך אני נראת? האם זה הוא ששלח את המכתבים? לאן הוא נעלם? למה הוא חזר? למה הוא עזב? מה הוא עושה כאן?

"מר! בואי לרקוד!" ליה לפתע קפצה מולי, עיניה השיכורות מנסות להתמקד בעיניי. היא הייתה במרחק של שני שוטים בודדים מלהיות מחוקה לחלוטין אבל זה ניתק את קשר העין שלי עם דניאל והרגשתי כאילו יצאתי מטראנס. כשחזרתי לעצמי מיד הבטתי באותה נקודה כמו מכורה מסכנה, אבל העיניים הירוקות כבר לא היו שם.

הוא כבר לא היה שם.

יכול להיות שדמיינתי הכל?

"הלו? את חירשת?!" ליה קראה ומשכה בידי בחוזקה, מצחקקת, "מה ראית רוח? בואי לרקוד, נו!" ולפני שהצלחתי להגיב מצאתי את עצמי נגררת אל רחבת הריקודים כשליה מובילה. ״לחיים!!!״ היא צרחה כשהגיע מגש של שוטים, דוחפת אחד לידיי לפני שדחפה את שלה במורד הגרון. העיניים שלה התגלגלו אחורה וחיוך ענק היה על שפתיה היפות אבל רק אני הצלחתי להבין כמה החיוך שלה שבור.

ניסיתי להתאפס על עצמי במהירות. בין אם דניאל נמצא כאן ובין אם דמיינתי את הכל, לא יכלתי לשכוח את העובדה שליה ואני נמצאות בחתונה של גבריאל. בחתונה של הבחור ששבר לה את הלב והיא כמו מלכה שותקת מבלי להעלות את גבריאל על המוקד. הרי היא יכלה בקלות להרוס להם את החתונה, לעשות סצנה, לצעוק בקולי קולות שהיא הנצ׳ית שההורים שלו הרחיקו אבל היא לא עשתה את זה. במקום זה היא המשיכה לשתות ולרקוד ולא יכלתי להרשות לעצמי להשאיר אותה לבד.